שולחן ערוך - אורח חיים

סימן קכח – דיני נשיאת כפים ואיזה דברים הפוסלים בכהן

ובו מ"ה סעיפים

יט אֵין שְׁלִיחַ צִבּוּר רַשַּׁאי לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר בְּרָכָה שֶׁל (לד) כֹּהֲנִים. 

באר היטב  (לד) כהנים. אפי' מובטח לו שלא יתבלבל אין לענות אמן ב"ח ט"ז וגם התוי"ט כתב כן וחזר ממ"ש בספרו ל"ח סי' פ"ה משנה ד'. ודברי תוי"ט אלו אישתמיטתיה מבעל המחבר פרי חדש ע"ש. ומ"א ופר"ח ס"ל דאם מובטח לו שלא יתבלבל שרי לענות אמן ע"ש. ולכ"ע שרי לענות אמן אחר ברכת כהנים הראשונה שהיא לברך את עמו ישראל באהבה דכאן אין חשש טירוף ולא יתבלבל כיון שלא התחיל עדיין ט"ז ע"ש:


כ
 אִם שְׁלִיחַ צִבּוּר כֹּהֵן, אִם יֵשׁ שָׁם כֹּהֲנִים אֲחֵרִים, לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו; וְלֹא יֹאמְרוּ לוֹ (לה) לַעֲלוֹת אוֹ לִטֹּל יָדָיו, אֲבָל אִם אָמְרוּ לוֹ צָרִיךְ לַעֲלוֹת, דְּהוּא עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה אִם אֵינוֹ עוֹלֶה (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַקוֹרֵא עוֹמֵד וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ט"ו דִּתְפִלָּה וְאָגוּר). וַאֲפִלּוּ אֵין שָׁם כֹּהֵן אֶלָּא הוּא, לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו אֶלָּא אִם כֵּן מֻבְטָח לוֹ שֶׁיַּחֲזֹר (לו) לִתְפִלָּתוֹ בְּלֹא טֵרוּף דַּעַת, שֶׁאִם הוּא מֻבְטָח בְּכָךְ כֵּיוָן שֶׁאֵין שָׁם כֹּהֵן אֶלָּא הוּא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְבַּטֵּל נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם. וְכֵיצַד יַעֲשֶׂה, יַעֲקֹר רַגְלָיו מְעַט (לז) בַּעֲבוֹדָה; וְיֹאמַר עַד וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת; וְיַעֲלֶה לַדּוּכָן וִיבָרֵךְ בִּרְכַּת כֹּהֲנִים; וְיִקְרָא לוֹ אַחֵר; וּמְסַיֵּם הַחַזָּן: שִׂים שָׁלוֹם. וְאִם הַמְּקָרֵא כִּוֵּן לִתְפִלַּת שְׁלִיחַ צִבּוּר מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, עָדִיף טְפֵי שֶׁיְּסַיֵּם הַמְּקָרֵא שִׂים שָׁלוֹם. 

באר היטב  (לה) לעלות. פי' קודם רצה. אבל אם א"ל אחר רצה אינו רשאי לעלות כיון שלא עקר ברצה כמ"ש סעיף ח' ומה"ט אינו עובר כשקורין כהנים כמ"ש סעיף כ"ב משום דהקריאה הוא אחר רצה ועיין ע"ת שהקשה דלעולם משכחת דיעבור ש"ץ בעשה כיון דאחר קורא הכהנים וכל כהן שאינו עולה עובר בעשה ע"ש ולא דק כיון שלא עקר הש"ץ בעבודה אינו עובר בקריאת כהנים וע"ל ס"ק י"א מש"ש: (לו) לתפלתו. ולדידן שמתפללין מתוך הסידור מובטח שיחזיר לתפלתו ומכ"מ כשיש כהנים אחרים לא יעקור רגליו ל"ח ב"ח ומ"א ורוב פוסקים עיין מ"א. ופר"ח כתב דאם מובטח לו שיחזור לתפלתו ישא כפיו אפי' היכא דאיכא כהנים אחרים ע"ש: (לז) בעבודה. צ"ל מעט בעבודה כ"ה בטור. מ"א:


כא
 אֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִים לְנַגֵּן בִּרְכַּת כֹּהֲנִים שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה נִגּוּנִים, מִשּׁוּם דְּאִכָּא לְמֵיחַשׁ לְטֵרוּף הַדַּעַת, וְאֵין לְנַגֵּן אֶלָּא (לח) נִגּוּן אֶחָד מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף. 

באר היטב  (לח) ניגון א'. מזה יש ללמוד להחזנים המזמרים בי"ט תתברך צורנו בניגונים הרבה דאין עושין יפה:

משנה ברורה

סימן קכח – דיני נשיאת כפים ואיזה דברים הפוסלים בכהן

ובו מ"ה סעיפים

סעיף יט

(עא) אחר ברכה של כהנים – שמא תתבלבל דעתו ולא ידע להקרות אח"כ פסוק ב' או ג' ואם מתפלל מתוך הסידור ומובטח לו שלא תתבלבל דעתו רשאי לענות אמן דאמן זה אינו חשיב הפסק דהוא צורך תפלה ועל אמן של הברכה אשר קדשנו בקדושתו וכו' יש מחמירין שבכל גווני לא יענה משום הפסק בתפלה ושאני אמן של הב"כ גופא דלא הוי הפסק שהוא מורה על קבלת הברכה:

סעיף כ

(עב) לא ישא – שמא לא יוכל לכוין לחזור לשים שלום שדעתו מטורפת מאימת הצבור ואפילו אם בטוח הוא בעצמו שלא תטרף דעתו ג"כ לא רצו חכמים להקל בזה לעקור ממקומו ולעלות לדוכן היכי שיש כהנים אחרים בביהכ"נ ולא תתבטל הנשיאת כפים:

(עג) את כפיו – אלא הוא עומד ואחר שאינו כהן מקרא כמ"ש סכ"ב:

(עד) אבל אם א"ל וכו' – ומיירי כשאמרו לו בברכת רצה או קודם לכן אבל אם אמרו לו אחר סיום ברכת רצה אינו רשאי לעלות כמ"ש ס"ח [מ"א וש"א] ועיין לעיל בסק"ט דעת א"ר בשם מהר"מ מינץ בזה:

(עה) דהא עובר בעשה – ומפני זה צדדו האחרונים דאפילו אם אינו מובטח לחזור לתפלתו ג"כ יעלה לדוכן דמפני חשש טירוף ובלבול התפלה שכל עיקרה אינה אלא מד"ס אין לו לעבור על עשה דאורייתא ובפרט השתא שמתפללין מתוך הסידור בודאי יעלה:

(עו) מובטח לו שיחזור – ולדידן שמתפללין מתוך הסידור הוי כמובטח לו שיחזור לתפלתו ומ"מ כשיש כהנים אחרים לא יעקור רגליו דהא אף במובטח לא שרינן אלא בדליכא כהן אחר:

(עז) מעט בעבודה – לילך לצד הדוכן והטעם משום הא דאיתא לעיל בס"ח עי"ש:

(עח) ויעלה לדוכן – היינו שיעקור רגליו לגמרי ויעמוד על הדוכן פנים נגד פנים כדין:

(עט) ויברך ב"כ ויקריא לו אחר – היינו שיברך ברכת אשר קדשנו וכו' ואח"כ מקריא לו אחר תיבה בתיבה אבל אין לומר שמקריא לו תיבת כהנים בתחלה דהא כיון שאין שם אלא הוא הרי פסקינן לעיל בס"י דלאחד אינו קורא כהנים:

(פ) עדיף טפי – קאי על מובטח הנזכר מתחלה וקאמר דאע"ג דבמובטח החזן עצמו יורד אח"כ מן הדוכן ומסיים שים שלום כ"ז הוא אם המקרא לא כוון לשמוע תפלת הש"ץ מתחלה ועד סוף וכ"ש כששח באמצע ולכך לא יכול לסיים שים שלום דהא חסרו לו הברכות שלפניה אבל אם המקרא כוון מתחלה ועד סוף הרי שומע כעונה ולכן עדיף טפי שהוא בעצמו יסיים גם שים שלום כדי שלא תהיה התפלה מופסקת בהליכת הש"ץ מהדוכן למקומו לפני התיבה וה"ה דצריך שיכוין הש"ץ לשמוע מה שאומר המקרא שים שלום דאל"כ תהיה תפלת הש"ץ מתחלתה עד שים שלום בלבד:

(פא) שיסיים המקרא שים שלום – ודעת הגר"א בביאורו דטוב יותר שיסיים הש"ץ בעצמו תמיד וכן בדה"ח וח"א וש"א כולם הזכירו בסתמא שיסיים החזן בעצמו ולא הזכירו עצה זו המבוארת בשו"ע:

סעיף כא

(פב) לטירוף הדעת – דע"י טרדתם בהשתנות הניגונים לא ידעו איזה פסוק או תיבה יתחילו ואף שמקרין לפניהם כל תיבה ותיבה מ"מ ע"י טירוף דעתם ישכחו ג"כ קריאת המקרא:

(פג) ואין לנגן וכו' – וכן החזנים בכל מקום שמנגנים לא נכון שינגנו בענין אחד הרבה נגונים [ט"ז] ועיין בא"ר שהמליץ בעדם:

(פד) אלא נגון אחד וכו' – ונראה דה"ה שלא ינגנו הכהנים כל אחד ניגון אחר דגם בזה יש בלבול:

חדש באתר - שיעורים בהלכה יומית באידיש ובעברית - לרגל מחזור ט"ז

שיעור בהלכה יומית מאת פה מפיק מרגליות הרב איסר המאירי שליט"א - באידיש

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות הרב חיים סילמן שליט"א - בעברית

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות הרב אליהו שטרנבוך שליט"א - בעברית