שולחן ערוך - אורח חיים

סימן מז – דיני ברכת התורה
ובו יד סעיפים 
 
יד נָשִׁים מְבָרְכוֹת בִּרְכַּת (יד) הַתּוֹרָה:
 באר היטב  (יד) התורה. דהא חייבת ללמוד דינין שלהם ועוד דחייבת לומר פרשת הקרבנות כמו שחייבת בתפלה אם כן קאי הברכה ע"ז. ב"י:
 
סימן מח – (אומרים פרשת התמיד ו) פסוקי קרבן שבת אומרים אצל פרשת התמיד.
ובו סעיף אחד

*  הגה: וְאוֹמְרִים פָּרָשַׁת (א) הַתָּמִיד, וְיֵשׁ אוֹמְרִים סֵדֶר הַמַּעֲרָכָה, וְרִבּוֹן הָעוֹלָמִים אַתָּה צִוִּיתָנוּ וְכו' וְאִם אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ בְּצִבּוּר, יָכוֹל לְאָמְרוֹ בְּבֵיתוֹ וְלַחֲזֹר לִקְרוֹת פָּרָשַׁת הַתָּמִיד לְבַד עִם הַצִּבּוּר, וִיכַוֵּן בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה (ב)כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה (טוּר):

 באר היטב  (א) התמיד. מעומד דומיא דקרבנות שהיו בעמידה וע"ל סי' א' ס"ק י"ב ויזהר לאומרה בציבור עם הש"ץ כי קרבן תמיד נקרבת בציבור (דרך חכמה): (ב) להתנועע. היינו בפסוקי דזמרה אבל בתפלה אין להתנועע מ"ע סי' קי"ג וכנה"ג הביא שקצת פרושים נוהגים להתנועע בנחת בחתימות הברכות בלבד לקיים מפני שמי ניחת הוא ובמהרי"ל כ' שהיה מתנועע בתפלה מלפניו לאחריו ומאחריו לפניו ע"ש ובד"מ כתב שהרקנ"ט נתן טעם ע"ד הקבלה להתנועע בתפלה וכ' המ"א דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד ובלבד שיכוין:


א
 
בְּשַׁבָּת אוֹמְרִים אֵצֶל פָּרָשַׁת הַתָּמִיד פְּסוּקֵי מוּסַף שַׁבָּת, אֲבָל לֹא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְיוֹם טוֹב, מִפְּנֵי שֶׁקּוֹרִים בַּתּוֹרָה בִּפְסוּקֵי מוּסָף: הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמַּזְכִּירִין גַּם מוּסַף רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְכֵן נוֹהֲגִין, כְּדֵי לְפַרְסֵם שֶׁהוּא רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְכֵן הוּא לְקַמָּן סי' תכ"א (טוּר) וְנָהֲגוּ הַמְדַקְדְּקִים לְהִתְנוֹעֵעַ בְּשָׁעָה שֶׁקּוֹרִין בַּתּוֹרָה דֻּגְמַת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בְּרֶתֶת, וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְפַּלְּלִים עַל שֵׁם כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךְ (אַבּוּרַרְהַם):


סימן מט – שיכול לומר קריאת שמע בעל פה

ובו סעיף אחד

א אַף עַל גַּב דְּקַיְמָא לָן דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם עַל פֶּה, כָּל דָּבָר שֶׁרָגִיל וְשָׁגוּר בְּפִי (א) הַכֹּל, כְּגוֹן קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים וּפָרָשַׁת הַתָּמִיד וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, מֻתָּר:

 באר היטב  (א) הכל. אבל לא שגור בפי הכל אע"ג ששגור בפיו אסור. הע"ת כ' דאפי' להוציא אחרים מותר לאומרו בע"פ אם הוא שגור אבל הב"ח כ' דלהוציא אחרים ד"ה אפילו שגור בפיו אינו רשאי לאומרו ע"פ עיין מ"א. יש ליזהר שלא לומר שום דבר בע"פ כי אם מה שנזכר פה בש"ע. מ"א. ובתשו' חות יאיר סי' קע"ה מתיר לומר תהלים בע"ש ע"ש איתא בתוס' מסכת ב"ק סומא מותר לקרות בע"פ משום עת לעשות לה' הפרו תורתך. לקרות הפרשה בע"פ בשעה שש"ץ קורא אני נזהר אבל איני מוחה באחרים רדב"ז ח"א סי' קל"ה עיין כנה"ג:

משנה ברורה

סימן מז – דיני ברכת התורה
ובו יד סעיפים 

סעיף יד

(לד) מברכות – הטעם עיין בביאור הלכה:

סימן מח – (אומרים פרשת התמיד ו) פסוקי קרבן שבת אומרים אצל פרשת התמיד.

ובו סעיף אחד

(א) התמיד – והוא במקום הקרבת קרבן התמיד, שכן קבלו חז"ל שבזמן שאין בית המקדש קיים ואין יכולים להקריב קרבנות, מי שעוסק בהן ובפרשיותיהן מעלה עליו הכתוב כאילו הקריבום. ולכך יש אומרים גם כן סדר המערכה מטעם זה, והוא מה שנתפשט המנהג בימינו לומר בכל יום אביי הוי מסדר וכו'. ונראה לי פשוט דמי שיודע ספר מצוה ללמוד בגמרא פירוש המימרא הזו. וכן מה שאנו אומרין בכל יום עניני עשיית הקטורת כדי שיבין מה שהוא אומר ובזה תחשב לו האמירה במקום ההקטרה וכן כתבו הספרים דמה שאמר הגמרא (מנחות קי.) כל העוסק בפרשת עולה וכו', הכוונה שהוא מתעסק להבין עניניה לא אמירת התיבות לבד.
כתב המגן אברהם, פרשת קרבנות יאמר בעמידה. ועיין בשערי תשובה בשם כמה אחרונים שחולקים על זה. ובפרי מגדים כתב דמכל מקום בפרשת התמיד ראוי לעמוד שקורין בצבור בקול רם. גם מה שכתב בבאר היטב בשם דרך חכמה שיזהר מאד לומר פרשת התמיד בצבור עם השליח צבור עיין בשערי תשובה שהשיג על זה.
כתב הפרי מגדים מה שכתוב בסידורים בנוסח היהי רצון כאלו הקרבנו קרבן התמיד ויש גורסין הקרבתי אינו נכון כי הקרבתי בפרשת חטאת אבעלים קאי מה שאין כן בתמיד אין יחיד מקרי בעלים, ובטור הגירסא כאלו קרב התמיד במועדו וכו', וזה נכון, ובשערי תשובה מיישב גם הגירסא שלנו:

(ב) בצבור – שדרכם באותו מקום לומר רק פרשת פרשת התמיד לבד בצבור:

(ג) ולחזור – שמנהגם היה מקדם לומר הכל ביחד בקול רם, ואם כן לא יכול לשתוק בעת שיאמרו בצבור דיהיה מנכר מלתא.

(ד) ויכון – עיין בטור שהוא רק לרווחא דמילתא, שלא יהא נראה כאילו מקריב שני תמידים.

(ה) בשעה שמתפללים – ויש פוסקים שחולקין על זה ואומרים דבתפלה אין להתנענע ורק בפסוקי דזמרה וברכת קריאת שמע ולימוד התורה אפילו שבעל פה, המנהג להתנענע. וכתב המגן אברהם, ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד. והכל לפי מה שהוא אדם, אם מכוין היטב על ידי תנועה, יתנענע. ואם לאו, יעמוד כך ובלבד שיכוין לבו. וקצת מתנענעים תנועה משובשת שהגוף עומד על עמדו ורק בראש הופך פעם לימין ופעם לשמאל דרך גאוה, אין לעשות כן.

(ו) כדי לפרסם – אבל יום טוב אין צריכים לפרסם, שכבר הוא מפורסם מאתמול. אבל שבת אף על פי שהוא מפורסם, אומרים אותה בשחרית שהרי אין יכולים לקרותה בתורה מפני שאין בה אלא שני פסוקים כמו שיתבאר בסימן רפ"ג:

 

סימן מט – שיכול לומר קריאת שמע בעל פה

ובו סעיף אחד

סעיף א

(א) דברים שבכתב – סומא מותר לקרות בע"פ משום עת לעשות לד' הפרו תורתך. וה"ה אם הוא בבית האסורים ואין יכול להשיג שם חומש:

(ב) אי אתה – כתב הרדב"ז ח"א סימן קל"ה לקרות הפרשה בע"פ בשעה שש"ץ קורא אני נזהר אבל איני מוחה לאחרים משום דיש פוסקים הרבה שסוברים דהאיסור הוא דוקא אם מוציא בזה לאחרים ידי חובתן וכן כתב בעט"ז וביאור הגר"א:

(ג) לאומרם בע"פ – מי שדורש ברבים בהרבה פסוקים שבתורה וקשה לו לחפש בכל שעה בחומש מפני כבוד הצבור אפשר שיש להקל. עיין ביומא (דף ע) בתוספות ישנים ד"ה ובעשור בתירוץ ראשון ובתירוץ בתרא ובביאור הגר"א הסכים לדינא לתירוץ בתרא:

(ד) ושגור – אבל אם אינו שגור בפי הכל אע"ג ששגור בפיו אסור:

(ה) כגון ק"ש – וכן פסד"ז:

(ו) ופרשת התמיד – כתב המ"א המעיין בב"י יראה שיש דיעות שונות בטעם היתר אמירת אלו הדברים בע"פ לכן יש ליזהר שלא לומר שום דבר בע"פ כי אם מה שנזכר פה בש"ע ובתשובת חו"י מתיר לומר כל ס' תהלים בע"פ דכיון שהוא לעורר רחמי ד' הו"ל כתפלה ונ"ל שיש לסמוך עליו דבלא"ה דעת העט"ז והגר"א כהפוסקים דדוקא להוציא רבים ידי חובתן אסור:

(ז) מותר – ובמוציא אחרים באמירתו את הכתובים מצדד המ"א להחמיר שלא לומר בע"פ בכל גווני וכן משמע מדברי הגר"א בביאורו:

חדש באתר - שיעורים בהלכה יומית באידיש ובעברית - לרגל מחזור ט"ז

שיעור בהלכה יומית מאת פה מפיק מרגליות הרב איסר המאירי שליט"א - באידיש

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות הרב חיים סילמן שליט"א - בעברית

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות הרב אליהו שטרנבוך שליט"א - בעברית