שולחן ערוך - אורח חיים

סימן קעג – דין מים אמצעיים

ובו ג' סעיפים

א מַיִם אֶמְצָעִים, רְשׁוּת; וְהָנֵי מִילֵי בֵּין תַּבְשִׁיל לְתַבְשִׁיל, אֲבָל בֵּין תַּבְשִׁיל לִגְבִינָה, חוֹבָה עַיֵּן בְּיוֹרֵה דֵּעָה סי' פ"ט.

ב
 בֵּין בָּשָׂר לְדָגִים, חוֹבָה לִטֹּל מִשּׁוּם דְּקָשֶׁה לְדָבָר (א) אַחֵר, וַחֲמִירָא סַכַּנְתָּא מֵאִסוּרָא וְעַיֵּן יוֹרֶה דֵּעָה סי' קט"ז. 

באר היטב  (א) אחר. ואפשר דבזמן הזה אין סכנה כ"כ דהרבה דברים נזכרים בש"ס בהם סכנה לרוח רעה ושאר דברים והאידנא אינו מזיק דנשתנו הטבעיות וגם הכל לפי טבע הארצות מ"א עי' בי"ד סי' קט"ז ס"ג ובא"ע סי' קנ"ו:


ג
 כָּל הַדְּבָרִים הַנּוֹהֲגִים בָּאַחֲרוֹנִים נוֹהֲגִים בָּאֶמְצָעִים, בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחְמִיר, חוּץ מֵהֶסַח הַדַּעַת שֶׁפּוֹסֵל בָּאֶמְצָעִים מִפְּנֵי שֶׁעֲדַיִן רוֹצֶה לֶאֱכֹל וְיָדָיו צְרִיכִים שִׁמּוּר; וְחוּץ מִנִּגּוּב הַיָּדַיִם, שֶׁאֶמְצָעִים צְרִיכִים נִגּוּב כָּרִאשׁוֹנִים. הגה: וְיֵשׁ שֶׁאָמְרוּ שֶׁאֶמְצָעִים צְרִיכִים מַיִם דַּוְקָא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בָּאַחֲרוֹנִים, כְּדִלְקַמָּן סי' קפ"א (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם אָרְחוֹת חַיִּים).

משנה ברורה

סימן קעג – דין מים אמצעיים

ובו ג' סעיפים

סעיף א

(א) רשות – רצה נוטל רצה אינו נוטל:

(ב) עיין ביו"ד סימן פ"ט – ס"ג ושם נתבאר בהג"ה דלפי מנהגנו יש ליטול ידיו אפילו בין תבשיל של גבינה לתבשיל של בשר שאחריו אם נוגע בהם בידיו ואין לנו רשות אלא בששני התבשילין שוין:

סעיף ב

(ג) לדבר אחר – צרעת ועיין במ"א שכתב דאפשר דבזמנינו אין סכנה כ"כ דבכמה דברים נשתנו הטבעים ע"ש:

(ד) ועיין ביו"ד סי' קט"ז – ושם נתבאר בהג"ה דמנהגנו שאין חוששין לזה וסיים דמ"מ יש לאכול דבר ביניהם ולשתות דהוי קינוח והדחה:

סעיף ג

(ה) נוהגים באמצעיים – היינו שבין תבשיל לגבינה:

(ו) בין להקל – היינו שא"צ נטילה בכלי וגם רק עד פרק השני וגם אין חציצה מעכב בהם בדיעבד:

(ז) שפוסל באמצעיים – אין הכוונה שאם הסיח דעתו לאחר שהטיל לאמצעיים נבטל נטילת האמצעיים דמאי איכפת לן בהיסח דעתו הרי עכ"פ ידיו נקיות מגבינה אלא ר"ל שאם הסיח דעתו משמירת ידיו נבטל נטילה ראשונה דמים ראשונים כמו שמבואר בכמה מקומות דהיסח הדעת משמירת ידיו פוסל הנטילה ומילתא דפשיטא הוא ולא נקט לה אלא משום דהשוה לה בכל דבר למים אחרונים ובמים אחרונים לאחר שנטל לא איכפת לן בהיסח הדעת שהרי לא יאכל יותר להכי קאמר דבנטילה לאמצעיים אינו כן דאף שהטיל לאמצעיים אעפ"כ אינו רשאי להסיח דעתו מנטילה ראשונה שהרי יאכל עוד:

(ח) שאמצעיים צריכים ניגוב – דיש בו משום מיאוס אם יאכל בלי ניגוב:

(ט) דוקא מים – ששאר משקין מתוך שהם עצמן שמנים אינם מנקים את השומן והמאכל משא"כ באחרונים שאינם באים רק להעביר הזוהמא מידים אפילו משקין מעבירין הזוהמא ורש"ל מיקל דמותר בשאר משקין אבל כמה אחרונים הסכימו להרמ"א:

חדש באתר - שיעורים בהלכה יומית באידיש ובעברית - לרגל מחזור ט"ז

שיעור בהלכה יומית מאת פה מפיק מרגליות
הרב איסר המאירי שליט"א - באידיש

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות
הרב איסר המאירי שליט"א - בעברית