קיצור שולחן ערוך


סימן כט – מדות שירגיל בהם האדם את עצמו ובו כ"א סעיפים:


סעיף א'
 

הָאֲנָשִׁים חֲלוּקִים הֵם בְּדֵעוֹתֵיהֶם (פֵּרוּשׁ בְּטִבְעֵיהֶם), יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא בַּעַל חֵמָה כּוֹעֵס תָּמִיד, וְיֵשׁ שֶׁדַּעְתּוֹ מְיֻשֶׁבֶת עָלָיו, וְאֵינוֹ כּוֹעֵס כְּלָל, אוֹ שֶׁהוּא כּוֹעֵס פַּעַם אַחַת בְּהַרְבֵּה שָׁנִים. יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא גְּבַהּ לֵב בְּיוֹתֵר, וְיֵשׁ שֶׁהוּא שְׁפַל רוּחַ בְּיוֹתֵר. יֵשׁ שֶׁהוּא בַּעַל תַּאֲוָה, שֶׁלֹא תִּשְׂבַּע נַפְשׁוֹ מֵהֲלֹךְ בְּתַאֲוָה, וְיֵשׁ שֶׁהוּא לֵב טָהוֹר מְאֹד, וְלֹא יִתְאַוֶּה אֲפִלּוּ לִדְבָרִים מְעַטִּים שֶׁהַגּוּף צָרִיךְ לָהֶם. יֵשׁ בַּעַל נֶפֶשׁ רְחָבָה, שֶׁלֹּא תִּשְׁבַּע נַפְשׁוֹ מִכָּל מָמוֹן שֶׁבָּעוֹלָם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר אוֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף, וְיֵשׁ ֹשֶהוּא מְקַצֵּר נַפְשׁוֹ, וְדַי לוֹ אֲפִלּוּ דָּבָר מוּעָט, שֶׁלֹּא יַסְפִּיק לוֹ וְלֹא יִרְדֹּף לְהַשִּׂיג דֵּי צָרְכּוֹ. יֵשׁ שֶׁהוּא מְסַגֵּף עַצְמוֹ בָּרַעַב. וְקוֹבֵץ עַל יָדוֹ, וּמַה שֶּׁהוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלוֹ אוֹכְלוֹ בְּצַעַר. וְיֵשׁ שֶׁהוּא מְפַזֵר כָּל מָמוֹנוֹ, וְכֵן בְּכָל הַמִּדּוֹת וְהַדֵּעוֹת, כְּגוֹן מְהוֹלָל וְאוֹנֵן כִּילַי וְשׁוֹעַ אַכְזָר וְרַחְמָן רַךְ לֵבָב וְאַמִּיץ לֵבָב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.


סעיף ב'
 

הַדֶּרֶךְ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר הוּא, שֶׁיַּרְגִּיל הָאָדָם אֵת עַצְמוֹ לָלֶכֶת בְּדֶּרֶךְ אֶמְצָעִי, לֹא יִתְאַוֶּה אֶלָּא לִדְבָרִים שֶׁהַגּוּף צָרִיךְ לָהֶן, וְאִי אֶפְשָׁר לִחְיֹת זוּלָתָן, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר צַדִּיק אוֹכַל לַֹשֹבַע נַפְשׁוֹ. וְכֵן לֹא יְהֵא עָמֵל בַּעֲסָקָיו, אֶלָּא לְהַשִּׂיג דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לוֹ לְחַיֵּי שָׁעָה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק. וְלֹא יִקְפֹּץ יָדָיו בְּיוֹתֵר וְגַם לֹא יְפַזֵּר מָמוֹנוֹ אֶלָּא יִתֵּן צְדָקָה כְּפִי מַסַּת יָדוֹ וּמַלְוֶה כָּרָאוּי לְמִי שֶׁצָּרִיךְ. וְלֹא יְהֵא מְהוֹלָל וְשׂוֹחֵק, וְלֹא עָצֵב וְאוֹנֵן, אֶלָּא שָׂמֵחַ כָּל יָמָיו בְּנַחַת, בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. וְכֵן בִּשְׁאָר רֹב הַמִּדּוֹת, מִי שֶׁהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הָאֶמְצָעִי נִקְרָא חָכָם. (רמב"ם הלכת דעות פ"א)


סעיף ג'
 

הַגַּאֲוָה הִיא מִדָּה רָעָה מְאֹד, וְאָסוּר לְאָדָם לִנְהֹג בָּהּ אֲפִלּוּ בְּמֻעָט, אֶלָּא יַרְגִּיל אֵת עַצְמוֹ לִהְיֹת שְׁפַל רוּחַ, כְּמוֹ שֶׁצִוּוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ, וְאֵיךְ תּרְגִּיל אֵת עַצְמְךָ לִהְיֹת עָנָיו וּשְׁפַל רוּחַ כָּל דְּבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּנַחַת, רֹאשְׁךָ כָּפוּף עֵינֶיךָ יַבִּיטוּ לְמַטָּה וְלִבְּךָ לְמַעְלָה. וְכָל אָדָם יְהֵא חָשׁוּב בְּעֵינֶיךָ שֶׁהוּא גָּדוֹל מִמָךְ. אִם הוּא תַּלְמִיד חָכָם יוֹתֵר מִמְךָ, הֲרֵי אַתָּה מְחֻיָּב לְכַבְּדוֹ. וְכֵן אִם הוּא עָשִׁיר מִמְךָ, גַּם כֵּן אַתָּה מְחֻיָּב לְכַבְּדוֹ, כִּדְמָצִינוּ רַבִּי הָיָה מְכַבֵּד עֲשִׁירִים. וְתַחְשֹׁב בִּהְיוֹת כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לוֹ עֹשֶׁר, מִסְּתָמָא רָאוּי הוּא לְכָךְ. וְאִם הוּא קָטָן מִמְךָ בְּחָכְמָה אוֹ בְּעֹשֶׁר, תַּחְשֹׁב כִּי הוּא יוֹתֵר צַדִּיק מִמְךָ, כִּי הוּא אִם עוֹבֵר אֵיזֶה עֲבֵרָה, נֶחְשָׁב כְּשׁוֹגֵג וְאָנוּס, וְאַתָה אִם עָבַרְתָּ עֲבֵרָה אַתָּה מֵזִיד. אִם כֹּה תַּחְשֹׁב תָּמִיד, לֹא תּוּכַל לְהִתְגָּאוֹת וְטוֹב לָךְ.

יז כסלו

סעיף ד'
 

וְכֵן הַכַּעַס הִיא מִדָּה רָעָה מְאֹד וְרָאוּי לָאָדָם לְהִתְרַחֵק מִמֶּנָּהּ מְאֹד. וְיַרְגִיל אֵת עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִכְעַס אֲפִלּוּ עַל דָּבָר שֶׁרָאוּי לִכְעֹס. וְאִם צָרִיךְ לְהַטִיל אֵימָה עַל בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ יַרְאֶה עַצְמוֹ בִּפְנֵיהֶם שֶׁהוּא כּוֹעֵס כְּדֵי לְיַסְּרָם, וּתְהֵא דַּעְתוֹ מְיֻשֶׁבֶת בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ. אָמַר לֵיה אֵלִיָּהוּ לְרַב יְהוּדָה אָחוּהּ דְּרַב סַלָא חֲסִידָא, לֹא תִרְתַּח וְלֹא תֶחְטֵי (לֹא תִּכְעַס, שֶׁמִּתּוֹךְ הַכַּעַס אַתָּה בָּא לִידֵי חֵטְא) לֹא תִרְוֵי (לֹא תִּשְׁתַּכֵּר בְּיַיִן) וְלֹא תֶחְטֵי. עוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת אֱלִילִים, וְכָל מִינֵי גֵּיהִנָֹּם שׁוֹלְטִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ וְאֵין רָעָה אֶלָּא גֵּהִינָּם, שֶׁנֶּאֱמַר וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה. בַּעֲלֵי כַּעַס אֵין חַיֵּיהֶם חַיִּים, לְפִיכָךְ צִוּוּ לְהִתְרַחֵק מִן הַכַּעַס, עַד שֶׁיַּנְהִיג עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ אֲפִלּוּ לִדְבָרִים הַמַּכְעִיסִים. וְזוֹ הִיא דֶּרֶךְ הַטּוֹבָה וְדֶרֶךְ צַדִּיקִים, שֶׁהֵם עֲלוּבִין וְאֵינָם עוֹלְבִין, שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָם וְאֵינָן מְשִׁיבִין, עוֹשִׂין מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִים בְּיִסּוּרִים, עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר וְאוֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ.


סעיף ה'
 

לְעוֹלָם יַרְבֶּה אָדָם בִּשְׁתִיקָה, וְלֹא יְדַבֵּר אוֹ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, אוֹ בִּדְבָרִים שֶׁהוּא צָרִיךְ לְחַיֵּי גּוּפוֹ. וַאֲפִלּוּ בְּמַה שֶּׁצָּרִיךְ לְצָרְכֵי גּוּפוֹ, לֹא יַרְבֶּה דְּבָרִים. וּכְבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַמַרְבֶּה דְּבָרִים מֵבִיא חֵטְא. וְאָמְרוּ לֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב מִשְּׁתִיקָה. וְאָמַר רַבָּא מַאי דִּכְתִיב מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן. דְּבָעֵי חַיִים בְּלִֹשָנֵהּ יעסוק בדברי תּוֹרָה דְּבָעֵי מָוֶת בְּלִיֹשָנֵהּ (יעסוק בדברי שטות).