סימן תקמה – דיני כתיבה בחל המועד
ובו י"א סעיפים


ח
 מִי שֶׁשָּׁלְחוּ לִשְׁאֹל מִמֶּנּוּ שְׁאֵלָה וְאֵין הַשָּׁלִיחַ רוֹצֶה לְהִתְעַכֵּב עַד אַחַר הַמּוֹעֵד, מֻתָּר לְכָתְבָהּ; וְכֵן מֻתָּר (יד) לְהַעְתִּיקָהּ, מִפְּנֵי שֶׁחָשׁוּב דָּבָר הָאָבֵד.


ט
 
וְאִם שָׁמַע דְּבַר חִדּוּשׁ, מֻתָּר לְכָתְבוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח; וְכֵן אִם רָאָה סֵפֶר מְחֻדָּשׁ, מֻתָּר לְהַעְתִּיקוֹ אִם לֹא יִמְצָא לְהַעְתִּיקוֹ לְאַחַר הַמּוֹעֵד.


י
 
דָּנִין בֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת בֵּין דִּינֵי נְפָשׁוֹת, וּמְשַׁמְּתִין וּמַכִּין לְמִי שֶׁלֹּא קִבֵּל עָלָיו הַדִּין.

משנה ברורה

סעיף ח

(מה) מותר לכתבה – אפילו אם היא שלא לצורך המועד פן לא ימצא אח"כ ע"י מי לשלחה:

(מו) מותר להעתיקה – שישאר אצלו העתקה כדי שלא ישכחנה:

סעיף ט

(מז) ואם שמע דבר חידוש – וה"ה דמותר לשמוע לכתחלה כדי לכותבו. גם אין חלוק בין אם שמע החדוש מאחר או חידשו הוא עצמו דהרבה זימנין מצוי שאדם שוכח מה שחידש כבר ואינו יכול לחדשו אח"כ. ואפילו בלא טעם שכחה כיון שבכל עת ורגע מוטל על האדם לעמול בתורה ולחדש בה כפי יכולתו אין שייך לומר ימתין עד אחר יו"ט ואז יכתוב החידוש דאותו זמן יהיה עליו חיוב אחר דהיינו שיחדש אח"כ חידושים אחרים ואם יתעכב בכתיבת החידושים שלמד בתוך המועד יצטרך ללמוד שנית מה שלמד כבר ולהזכיר מה שחידש מכבר וזה יבטלנו מלימוד חידושים אחרים באותה שעה ואין לך דבר האבד גדול מזה והעידו על הב"ח ז"ל שכתב חיבוריו בחוה"מ [אחרונים] ומ"מ יזהר בכתיבת חידושיו שיכתוב כתיבת משיט"א ואם יצטרך לכתוב איזה אות מרובע יכתוב אות שבור וכנ"ל:

(מח) מותר לכתבו וכו' – וחשבון התקופות אסור לכתוב דאין זה מוציא מלבו כלום ולא ישכחם ספר הצריך לו במועד ללימוד מותר לתקן ולכרוך בעצמו וכ"ש ע"י עכו"מ דהוי דבר האבד אבל אסור לתקן קונטרס כדי לכתוב עליו אחר המועד. כתבו האחרונים כל מה שמותר לכתוב מותר לעשות קולמוס ודיו הצריך לזה. ולשרטט לצורך דברים המותרים נסתפק בא"ר ובלקט הקמח אוסר בזה מפני שהשרטוט בא רק ליפוי הכתיבה ורק בתפילין ומזוזות שא"א בלא"ה דאסור בלא זה שרי:

סעיף י

(מט) בין דיני ממונות – ר"ל דמועד לא הוי כמו שבת ויו"ט דאסור לדון בם אפילו נתרצו שניהם ובזה שרי אם נתרצו הבע"ד לדון בם דאלו לכפות לפעמים אין יכול לכוף לבע"ד שיבוא בניסן ותשרי כדאיתא בחו"מ סימן ה' ע"ש:

(נ) דיני נפשות – המחבר העתיק לשון הברייתא ומיירי בזמן הבית דהיה מוטל עליהם לקיים ובערת הרע מקרבך: