סימן תרב – סדר עשרת ימי תשובה
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
הגה: וּמִתְעַנִּים לְמָחֳרָת רֹאשׁ הַשָּׁנָה (טוּר), וְהוּא תַּעֲנִית צִבּוּר.


א
 
בְּכָל הַיָּמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים מַרְבִּים בִּתְפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים. הגה: וְאוֹמְרִים (א) אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֶרֶב וָבֹקֶר, מִלְּבַד בְּשַׁבָּת (טוּר); וַאֲפִלּוּ אִם חָל מִילָה, שֶׁאֵין אוֹמְרִים תַּחֲנוּן, אֲפִלּוּ הָכֵי אוֹמְרִים אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ (מִנְהָגִים); וְאוֹמְרִים בְּכָל יוֹם (ב) שְׁלֹשָה פְּעָמִים וִדּוּי קֹדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר, מִלְּבַד בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר שֶׁאֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ אֶלָּא פַּעַם אַחַת (רוֹקֵחַ); וְאֵין נוֹתְנִין חֵרֶם, וְכֵן אֵין מַשְׁבִּיעִין אָדָם (ג) בְּבֵית דִּין, עַד אַחַר יוֹם כִּפּוּר (מַהֲרִי"ל). אֵין מְקַדְּשִׁין (ד) הַלְּבָנָה עַד מוֹצָאֵי יוֹם כִּפּוּר; (ה) וְשַׁבָּת שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם כִּפּוּר הַמִּנְהָג לוֹמַר בּוֹ צו"ץ.

   


סימן תרג – ובו סעיף אחד


א
 
אַף מִי שֶׁאֵינוֹ נִזְהָר מִפַת שֶׁל (א) עכוּ"ם, בַּעשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה צָרִיךְ לִזָּהֵר. הגה: וְיֵשׁ לְכָל אָדָם לְחַפֵּשׂ וּלְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְלָשׁוּב מֵהֶם בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה; וּסְפֵק עֲבֵרָה צָרִיךְ יוֹתֵר תְּשׁוּבָה מֵעֲבֵרָה וַדַּאי, כִּי יוֹתֵר מִתְחָרֵט כְּשֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁעָשָׂה מִשֶּׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ, וְלָכֵן קָרְבַּן אָשָׁם תָּלוּי הֻצְרַךְ לִהְיוֹת יוֹתֵר בְּיֹקֶר מֵחַטָּאת (דִּבְרֵי עַצְמוֹ וְרַבֵּנוּ יוֹנָה רֵישׁ בְּרָכוֹת).


 

סימן תרד – סדר ערב יום כפור
וּבוֹ ב' סְעִיפִים
א
 
מִצְוָה (א) לֶאֱכֹל בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר וּלְהַרְבּוֹת בִּסְעֻדָּה. הגה: וְאָסוּר לְהִתְעַנּוֹת בּוֹ אֲפִלּוּ תַּעֲנִית (ב) חֲלוֹם (מַהֲרִי"ל), וְאִם נָדַר לְהִתְעַנּוֹת בּוֹ עַיֵּן לְעֵיל סִימָן תק"ע (סָעִיף ב').

משנה ברורה

סעיף א

(א) והוא תענית צבור – וכל הלכותיו נתבאר בסימן תק"נ ע"ש במ"ב:


(ב) בכל הימים וכו' – לבד משבת:


(ג) מלבד בשבת – ואפילו במנחה של ערב שבת שובה ג"כ אין אומרים אבינו מלכנו:


(ד) שאין אומרים תחנון – ולא יהי רצון:


(ה) אומרים אבינו מלכנו – ואל ארך אפים ולמנצח [ד"מ] במילה אומרים באשמורת בין כסא לעשור זכור ברית אחר והארץ אזכור:


(ו) ג"פ וידוי – וכן מיום א' דסליחות עד ער"ה כן משמע במנהגים:


(ז) מלבד וכו' – מפני שעתידין לומר ב"פ במנחה ובמעריב והוא ג"כ יו"ט:


(ח) חרם – שלא לעורר כחות הדין בזמן ההוא וכן אין משביעין שחוששין ביותר להביא עונש שבועה לעולם ח"ו. ואפשר אפי' אם חייב לקבל בחרם עליו ע"י היפוך וכדומה אפ"ה אין מקבל בחרם עליו עד אחר יוה"כ ומיהו אם רוצה י"ל דהרשות בידו [פמ"ג]:


(ט) וכן אין משביעין – ועכ"פ מצוה לשפוט להוציא גזילה מתחת ידו וכשיש דין למטה אין דין למעלה:


(י) עד מוצאי יוה"כ – דקידוש הלבנה יותר טוב כשהוא מבושם ובשמחה ובמדרש איתא שבמוצאי יוה"כ בת קול יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה וגו'. אבל דע דכמה אחרונים הסכימו שיותר טוב לקיים המצוה מקודם כדי שמצוה זו יכריעהו לכף זכות:


(יא) ושבת שבין וכו' – ונוהגים שאין נער אומר ההפטרה שובה ישראל:

סעיף א

(א) והוא תענית צבור – וכל הלכותיו נתבאר בסימן תק"נ ע"ש במ"ב:


(ב) בכל הימים וכו' – לבד משבת:


(ג) מלבד בשבת – ואפילו במנחה של ערב שבת שובה ג"כ אין אומרים אבינו מלכנו:


(ד) שאין אומרים תחנון – ולא יהי רצון:


(ה) אומרים אבינו מלכנו – ואל ארך אפים ולמנצח [ד"מ] במילה אומרים באשמורת בין כסא לעשור זכור ברית אחר והארץ אזכור:


(ו) ג"פ וידוי – וכן מיום א' דסליחות עד ער"ה כן משמע במנהגים:


(ז) מלבד וכו' – מפני שעתידין לומר ב"פ במנחה ובמעריב והוא ג"כ יו"ט:


(ח) חרם – שלא לעורר כחות הדין בזמן ההוא וכן אין משביעין שחוששין ביותר להביא עונש שבועה לעולם ח"ו. ואפשר אפי' אם חייב לקבל בחרם עליו ע"י היפוך וכדומה אפ"ה אין מקבל בחרם עליו עד אחר יוה"כ ומיהו אם רוצה י"ל דהרשות בידו [פמ"ג]:


(ט) וכן אין משביעין – ועכ"פ מצוה לשפוט להוציא גזילה מתחת ידו וכשיש דין למטה אין דין למעלה:


(י) עד מוצאי יוה"כ – דקידוש הלבנה יותר טוב כשהוא מבושם ובשמחה ובמדרש איתא שבמוצאי יוה"כ בת קול יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה וגו'. אבל דע דכמה אחרונים הסכימו שיותר טוב לקיים המצוה מקודם כדי שמצוה זו יכריעהו לכף זכות:


(יא) ושבת שבין וכו' – ונוהגים שאין נער אומר ההפטרה שובה ישראל:


סעיף א

'(א) מצוה לאכול' וכו' – דכתיב: "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב". היה לו לכתוב: 'בתשעה לחודש בערב תענו את נפשותיכם עד ערב' וכו'; ומדכתיב "ועניתם כו' בתשעה לחודש", משמע שיתענו בתשעה. ובאמת יום הכיפורים אינו אלא בעשרה לחודש.
וקיבלו חז"ל דאדרבא, מצווה מן התורה לאכול בערב יום הכיפורים, ורצה הקב"ה ליתן שכר בעד האכילה כאלו התענו, שאינו דומה מצווה שיש בו צער, כמו שאמרו (אבות פרק ה משנה כג): "לפום צערא אגרא". אילו כתב: 'בתשעה לחודש תאכלו', לא היה לנו שכר אלא כמקיים מצותו על ידי אכילה. ולכן שינה הכתוב וכתב מצות אכילה בלשון תענית, שיהיה נחשב אכילה זו לפני הקב"ה כאילו היה תענית, כדי ליתן שכר כמקיים מצווה בצער עינוי.
ויש לאדם למעט בלימודו בערב יום הכיפורים, כדי לאכול ולשתות:


(ב) אפילו תענית חלום – אכן אם מתיירא לנפשו ורוצה להתענות, יתענה עד סעודה המפסקת, דוודאי מן הדין סגי כשיאכל פעם אחת.
ואם אינו מתענה היום כלל, טוב שיתענה איזה יום אחר יום הכיפורים.
ואם חל ערב יום כיפור באחד בשבת, ובשבת שלפניו התענה תענית חלום, שצריך למיתב תענית לתעניתו אחר השבת, אין לו להתענות ערב יום הכיפורים; אלא ידחה עד אחר עבור המועד (היינו אחרי שמחת תורה). ולפי דעת הט"ז לעיל בסימן רפ"ח סק"ג, אין צריך שוב להתענות אחר יום כיפור, דיום הכיפורים כיפר גם על זה. ומי שקשה לו התענית יכול לסמוך על זה.
מי שנדר שלא לאכול בשר חוץ מיום טוב, נתבאר בסימן תק"ע שמותר לאכול בערב יום כיפור, דבלשון בני אדם מקרי יום טוב. ולא מיבעי בסעודה המפסקת, אלא אף גם בשחרית, דאנן רגילין לאכול בשר גם בשחרית, וכל הנודר, אדעתא דמנהגא נדר. אבל בלילה של ערב יום כיפור אסור.
ודוקא בנודר ממש. אבל מי שלא נדר בהדיא, אלא שנוהג כך שלא לאכול בשר כי אם בימים שאין אומרים בהם תחנון, אזי אפילו בלילה של ערב יום הכיפורים מותר לאכול. ודווקא בלילה ממש, אבל לא מקודם לזה, אף על פי שהתפלל ערבית: