סימן תרכט – ממה צריך להיות הסכך
וּבוֹ י"ט סְעִיפִים


טו
 וְכֵן אָסוּר לְסַכֵּךְ בַּחֲבִילָה, מִפְּנֵי שֶׁפְּעָמִים שֶׁאָדָם מַנִּיחַ חֲבִילָתוֹ עַל גַּג הַסֻכָּה לְיַבְּשָׁהּ וְאַחַר כָּךְ נִמְלָךְ עָלֶיהָ לְשֵׁם סֻכָּה, וְאוֹתָהּ סֻכָּה פְּסוּלָה מִשּׁוּם תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי בְּפִסוּל, וְגָזְרוּ עַל כָּל חֲבִילָה אָטוּ זֹאת; וְכֵיוָן שֶׁמִּפְּנֵי זֶה אֲסָרוּהוּ, לֹא הֻצְרְכוּ לֶאֱסֹר אֶלָּא בַּחֲבִילָה שֶׁדֶּרֶךְ לְיַבְּשָׁהּ, וְאֵין זֶה בְּפָחוֹת מִכ"ה קָנִים, הִלְכָּךְ כָּל חֲבִילָה שֶׁהִיא פְּחוּתָהּ מִכ"ה קָנִים, מֻתָּר לְסַכֵּךְ בָּהּ; וְאִם כ"ה קָנִים אוֹ יוֹתֵר הַבָּאִים מִגֶּזַע אֶחָד, וּקְשָׁרָם בְּרֹאשָׁם הַשֵּׁנִי, אֵינָהּ נִקְרֵאת חֲבִילָה כֵּיוָן שֶׁעִקָּרָן אֶחָד; וְאִם אָגַד עִמָּהֶם קָנֶה אֶחָד וְיֵשׁ בֵּין שְׁנֵיהֶם כ"ה, הַוְיָא חֲבִילָה. הגה: וְכָל חֲבִילָה שֶׁאֵינָהּ קְשׁוּרָה (טו) מִשְּׁנֵי רָאשֶׁיהָ שֶׁיְּכוֹלִין לְטַלְטְלָהּ כָּךְ, אֵינָהּ חֲבִילָה, וּמֻתָּר לְסַכֵּךְ בָּהּ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַפּוֹסְקִים).


טז
 
חֲבִילָה שֶׁאֵין קוֹשְׁרִים אוֹתָהּ אֶלָּא לְמָכְרָהּ בְּמִנְיָן וּמִיָּד כְּשֶׁיִּקְנֶנָּה הַקּוֹנֶה יַתִּירֶנָּה, אֵינָהּ חֲבִילָה.


יז
 
אִם סִכֵּךְ בַּחֲבִילָה, וְהִתִּירָהּ, כְּשֵׁרָה כֵּיוָן שֶׁאֵין אִסוּרָהּ אֶלָּא מִשּׁוּם גְּזֵרָה; אֲבָל חֲבִילָה שֶׁהֶעֱלָה לְיַבֵּשׁ וְנִמְלַךְ עָלֶיהָ לְסִכּוּךְ, שֶׁפְּסוּלָה מִן הַתּוֹרָה, אֵינָהּ נִתֶּרֶת בְּהַתָּרָה אֶלָּא צְרִיכָה (טז) נִעְנוּעַ.

משנה ברורה:

סעיף טו
(מ) וכן אסור לסכך בחבילה – אף דקאמר וכן היינו דכשם ההיא ענינא דסי"ד אסרו חכמים גם זה אסרו חכמים אבל מ"מ הכא חמירי יותר דאפילו בדיעבד אסור ולא דמי לסי"ד דהנהו לא פסילי אלא משום דלמא שביק להו ונפיק אבל חבילה פסולה דידה הוא משום דחיישינן דלמא עביד סוכה מן העשוי בדיעבד נמי פסלינן ליה ובמדינותינו שמוכרין אגודות ענפי אילנות שקורין יעלניק וקוצצין אותו לפזר בבית אפשר דאין דינם כחבילה כיון דאין דרך להניחן לייבשן דאדרבא כשיתייבשו אין שוין כלום [ח"א]:

(מא) בפיסול – כיון שלא הניחן לצל:

(מב) אינה נקראת חבילה – ר"ל ומותר לסכך בה לכתחלה וא"צ להתיר אותה:

(מג) משני ראשיה – ואם קשרן באמצע הוי אגד דיכולין לטלטלה:

אין על סעיף טז
סעיף יז
(מד) כיון וכו' – ר"ל ואינו דומה להא דאיתא בסימן תרכ"ו ס"ב דאם קצץ האילן העומד ע"ג הסוכה להכשירו ולהיות הוא עצמו מהסכך אינו מועיל עד שינענעו ג"כ ולהניחו לשם סכך דהקציצה לא מקרי עדיין מעשה וה"נ בענינינו ההתרה ע"ז אמר דשאני הכא שאין איסורה בעצם דהא הניח החבילה לשם סכך אלא משום גזירה אסרוה וכדלעיל בסט"ו משא"כ התם דפסולו מדאורייתא משום מחובר בעינן מעשה גמורה דהיינו הנענוע אחר הקציצה ולזה מסיים דחבילה שהניחה לייבשה שפסולו מן התורה דמי ממש להתם וצריך נענוע אחר ההתרה והנענוע הוא שיזיזם ממקומם: