סימן תרסד – סדר יום הושענא רבא
וּבוֹ י"א סְעִיפִים

ד שִׁעוּר עֲרָבָה זוֹ אֲפִלּוּ (ה) עָלֶה אֶחָד בְּבַד אֶחָד. הגה: מִיהוּ מְכֹעָר הוּא לִהְיוֹת עָלֶה אֶחָד בְּבַד אֶחָד (טוּר בְּשֵׁם רַב הַאי); עַל כֵּן נָהֲגוּ לַעֲשׂוֹת הַהוֹשַׁעְנוֹת יָפִים, מִשּׁוּם: זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ (שְׁמוֹת טו, ב) וְשִׁעוּר אָרְכָּהּ, כְּשִׁעוּר אֹרֶךְ עֲרָבָה שֶׁבַּלּוּלָב. הגה: וְכָל (ו) הַפּוֹסֵל בָּעֲרָבָה שֶׁבַּלּוּלָב, פּוֹסֵל בַּעֲרָבָה זוֹ (מִדִּבְרֵי רַ"ן פֶּרֶק לוּלָב וַעֲרָבָה); וְחוֹבֵט בָּהּ עַל הַקַּרְקַע אוֹ עַל הַכְּלִי פַּעֲמַיִם אוֹ שָׁלֹשׁ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְנַעְנֵעַ בָּהּ (טוּר בְּשֵׁם רַשִׁ"י); וְנָהֲגוּ לַעֲשׂוֹת שְׁתֵּיהֶן, מְנַעְנְעִין בָּהּ וְאַחַר כָּךְ חוֹבְטִין אוֹתָהּ.


ה
 
וְאֵינָהּ נִטֶּלֶת אֶלָּא בִּפְנֵי עַצְמָהּ, שֶׁלֹּא יֶאֱגֹד דָּבָר אַחֵר עִמָּהּ, אֲבָל אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ דָּבָר אַחֵר אֵין לָחוּשׁ.


ו
 
אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בָּעֲרָבָה שֶׁבַּלּוּלָב, אֲפִלּוּ הִגְבִּיהַּ אוֹתָהּ שְׁנֵי פְּעָמִים אֶחָד לְשֵׁם לוּלָב וְאֶחָד לְשֵׁם עֲרָבָה; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיּוֹצֵא בָּהּ.

משנה ברורה:

סעיף ד
(טז) ההושענות יפים — וטוב לכתחילה שיהיה על כל פנים ג' בדין. ובשם האר"י כתבו ה' בדין:


(יז) כשיעור אורך וכו' — דהיינו ג' טפחים, דלא מצינו שהקילו בה אלא בפרט זה דעלה אחד וכו'. יש אומרים דערבה של הושענא רבה יש ליטול הבדים בלתי קשורים, אבל הרמ"ז חלק עליו וכתב דצריך לקשרם, וכן מנהגינו:


(יח) וכל הפוסל בערבה שבלולב וכו' — ועל כן יש ליזהר שלא יהיה גזול ולא יבש. והנה על כל פנים אם לא היה יבש אלא כמוש בודאי כשר. ומכל מקום נראה לי דלכתחילה יותר טוב שיהיה לחין, וראיה ממה דאיתא שם במשנה דף מ"ה דהיו מניחין אותן בגיגיות של זהב כדי שלא יכמושו, והוא משום הידור מצוה:


(יט) על הקרקע או על הכלי — ובשם האר"י ז"ל כתבו דדווקא על הקרקע יחבוט ה' חבטות. וטוב לחבוט תחילה על הקרקע ה' חבטות, ואחר כך על הכלים להסיר העלין. ואינו צריך להסיר כל העלין:

סעיף ה
(כ) שלא יאגוד דבר אחר עמה — כדי שיהא ניכר שהוא לשם מצוה. ומה שכתב אין לחוש, דלא חיישינן לחציצה:

סעיף ו
(כא) ויש אומרים שיוצא בה — היינו היכא דהגביה אותה פעם שני לשם ערבה, דיש היכר בזה שהוא לשם מצוה. ודע, דאפילו לדעה ראשונה דאינו יוצא בערבה שבלולב, זהו דווקא כל זמן שהיא אגודה בלולב עם שאר מינים, אבל אם התיר אגדו של לולב לאחר נטילה ונטל הערבה בפני עצמה, פשיטא שיוצא בה: