סימן תקנד – דברים האסורים בתשעה באב
וּבוֹ כ"ה סְעִיפִים


יח
 יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁלֹּא יִישַׁן בְּלֵיל ט' בְּאָב עִם אִשְׁתּוֹ בַּמִּטָּה, וְנָכוֹן הַדָּבָר (יד) מִשּׁוּם לֵךְ לֵךְ אַמְרִינָן נְזִירָא.


יט
 
אִם חָל תִּשְׁעָה בְּאָב בְּשַׁבָּת, מֻתָּר בְּכֻלָּן אֲפִלּוּ בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. הגה: וְיֵשׁ אוֹסְרִים בְּתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, (טו) וְכֵן נוֹהֲגִין (טוּר בְּשֵׁם ר"י וְאָגוּר וּמִנְהָגִים).


כ
 
אֵין שְׁאֵלַת (טז) שָׁלוֹם לַחֲבֵרוֹ בְּתִשְׁעָה בְּאָב, וְהֶדְיוֹטוֹת שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים וְנוֹתְנִים שָׁלוֹם, מְשִׁיבִים לָהֶם בְּשָׂפָה רָפָה וּבְכֹבֶד רֹאשׁ.

משנה ברורה 

סעיף יח

(לז) ונכון הדבר – ועיין לקמן סימן תרט"ו, דאסור ליגע באשתו כאילו היא נדה, ואפשר דהוא הדין בתשעה באב [כן כתב הדרכי משה]. ומכל מקום ביום יש להקל [מ"א]:

(לח) אמרינן לנזירא – סחור סחור לכרמא לא תקרב:

סעיף יט

(לט) מותר בכולן אפילו וכו' – דהא איתא בברייתא: "ומעלה על שולחנו ואינו מונע עצמו משום דבר". והיש אוסרים סבירא להו דהוי שבת זו כקובר מתו ברגל, דנוהג ברגל דברים שבצנעא. ולפי זה אסור גם כן לרחוץ ידיו בחמין, שגם זה קרוי צנעא:

(מ) וכן נוהגין – ומכריז השמש: "דברים שבצנעא נוהג".

  • אכן אם אירע ליל טבילתה בשבת זו, הביא המגן אברהם בשם השל"ה דיש לסמוך בזה על דעה הראשונה, וטובלת ומשמשת. ויש מחמירין גם בזה. ועיין בחיי אדם, שכתב דכיוון דבליל טבילה הוא מצוַת עונה, יש לסמוך בזה על המתירין. והרמ"א שכתב דנוהגין לאיסור, היינו במקום שאין כאן מצוַת עונה, מה שאין כן בליל טבילה. עיין שם בנשמת אדם. ועיין בביאור הגר"א, דמשמע מיניה גם כן דהוא מצדד להלכה כדעת המחבר. ואם כן, יש לסמוך להקל על כל פנים בליל טבילה:

סעיף כ

(מא) אין שאלת שלום וכו' – והוא הדין לומר לו צפרא טבא נמי אסור. והוא הדין לשלוח דורון לחבירו בתשעה באב אסור [אחרונים]:

(מב) לחבירו בתשעה באב – ולעם הארץ, טוב שיודיע לו שהיום אסור ליתן שלום, ולא יהיה לו איבה עבור זה עליו: