סימן תקלא – דיני גלוח בחל המועד

ח כָּל אָדָם מֻתָּר לִטֹּל (י) שָׂפָה בְּחֹל הַמּוֹעֵד. הגה: אֲפִלּוּ בְּפַרְהֶסְיָא; וּמֻתָּר לַחוֹף וְלִסְרֹק רֹאשׁ בַּמּוֹעֵד, אַף עַל פִּי שֶׁמֵּשִׁיר שֵׂעָר, וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם גִּלּוּחַ (מָרְדְּכַי רֵישׁ מ"ק).

סימן תקלב – דין נטילת צפרנים בחל המועד
ובו ב' סעיפים
א
 
מֻתָּר לִטֹּל צִפֹּרְנַיִם בֵּין דְּיָד בֵּין דְּרֶגֶל, אֲפִלּוּ בְּמִסְפָּרַיִם. הגה: אֲבָל יֵשׁ מַחְמִירִין (א) וְאוֹסְרִים; וְכֵן הוּא הַמִּנְהָג לְהַחְמִיר שֶׁלֹּא לִטְּלָן, בֵּין (ב) בְּסַכִּין בֵּין בְּמִסְפָּרַיִם, אִם לֹא לְצֹרֶךְ מִצְוַת (ג) טְבִילָה שֶׁנּוֹטְלָן כְּדַרְכָּן בַּחֹל (סְמַ"ק וְתוֹסָפוֹת).

ב כָּל רְפוּאָה מֻתָּר בְּחֹל הַמּוֹעֵד

פרוש המשנה ברורה 

סעיף ח

(כא) ליטול שפה – בין במספרים ובין בתער ואפילו איננה מעכבת האכילה [אחרונים] ומי שיש לו שחין בראשו מותר לגלח השער אפילו בתער [ח"א] ועיין בבה"ל. ומותר להקיז דם שקורין קע"פ זעצין [א"ח]:

(כב) גילוח – וכן כל רחיצה מותר [הגרע"א]:

סעיף א

(א) אפילו במספרים – וכ"ש בסכין או ביד ובשיניו דמותר:

(ב) יש מחמירין וכו' – דסוברין דבזה שייך ג"כ הטעם כדי שלא יכנס למועד כשהוא מנוול ויתחכם בערב הרגל. וכל הני דמותרין לגלח הנ"ל בסימן תקל"א מותרין ליטול צפרנים. ואם נטלן מערב יו"ט מותר ליטלן בחוה"מ דהא יש מתירין לעולם כשגילח מעיו"ט ואף דאנן לא קיי"ל כן כנ"ל בסימן תקל"א ס"ב מ"מ לענין זה דיש בלא"ה הרבה דעות להקל אין להחמיר:

(ג) בין בסכין וכו' – אבל בידיו או בשיניו מותר. הנוטל צפרניו בשיניו אין בהן משום מיאוס [גמרא]:

(ד) שנוטלן כדרכן בחול – ר"ל אפילו ע"י עצמן וא"צ ע"י נכרית כמו לענין אשה שהיא אבלה [ ביו"ד סימן ש"צ ס"ו] מאחר שיש מתירין בכל ענין [הגר"א]:

סעיף ב

(ה) כל רפואה מותר בחוה"מ – היינו שמותר לעשות אפילו מלאכה גמורה לצורך רפואה ואפילו לחולה שאין בו סכנה הא ביו"ט אסור אפילו לשתות דבר שהוא משום רפואה גזירה אטו שחיקת סממנים [מ"א ופמ"ג]: