סימן תרכט – ממה צריך להיות הסכך
וּבוֹ י"ט סְעִיפִים

יח וְכֵן אָסְרוּ לְסַכֵּךְ (יז) בִּנְסָרִים שֶׁרָחְבָּן אַרְבָּעָה, אֲפִלּוּ הֲפָכָן עַל צִדָּן שֶׁאֵין בָּהֶם אַרְבָּעָה; וְאִם אֵין בְּרָחְבָּן אַרְבָּעָה, כְּשֵׁרִים, אֲפִלּוּ הֵם מְשֻׁפִּים שֶׁדּוֹמִים לְכֵלִים, (יח) וְנָהֲגוּ שֶׁלֹּא לְסַכֵּךְ בָּהֶם כְּלָל.


יט
 
פֵּרַס עָלֶיהָ סָדִין מִפְּנֵי הַחַמָּה, אוֹ תַּחְתֶּיהָ מִפְּנֵי הַנְּשָׁר, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא יִהְיוּ עָלִין וְקִסְמִין נוֹשְׁרִים עַל שֻׁלְחָנוֹ, פְּסוּלָה; אֲבָל אִם לֹא פֵּרַס אֶלָּא לְנָאוֹתָהּ, כְּשֵׁרָה וְהוּא שֶׁיְּהֵא בְּתוֹךְ ד' לַסְכָךְ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁסֻכָּה שֶׁהִיא מְסֻכֶּכֶת כְּהִלְכָתָהּ וְיָרֵא שֶׁמָּא יִיבַשׁ הַסְכָךְ אוֹ יִשְּׁרוּ הֶעָלִין וְתִהְיֶה חַמָּתָהּ מְרֻבָּה מִצִּלָּתָהּ, וּפֵרַס עָלֶיהָ סָדִין שֶׁלֹּא תִּתְיַבֵּשׁ, אוֹ תַּחְתֶּיהָ שֶׁלֹּא יִשְּׁרוּ הֶעָלִין, כֵּיוָן שֶׁהַסָדִין גּוֹרֵם שֶׁעַל יָדוֹ צִלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ, פְּסוּלָה; אֲבָל אִם לֹא כִּוֵּן בִּפְרִיסַת הַסָדִין אֶלָּא לְהָגֵן מִפְּנֵי הַחַמָּה וְהֶעָלִין, אוֹ לְנָאוֹתָהּ, כְּשֵׁרָה וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא בְּתוֹךְ אַרְבַּע לַסְכָךְ; וּמִיהוּ (יט) לְכַתְּחִלָּה לֹא יַעֲשֶׂה אֶלָּא אִם כֵּן הוּא נִכָּר לַכֹּל שֶׁמְּכַוֵּן כְּדֵי לְהָגֵן אוֹ שֶׁהוּא (כ) שָׁרוּי בְּמַיִם, שֶׁאָז נִכָּר לַכֹּל שֶׁאֵינוֹ שׁוֹטְחוֹ שָׁם אֶלָּא לִיבַשׁ.
   

סימן תרל – דיני דפנות הסכה
וּבוֹ י"ג סְעִיפִים
א
 
כָּל הַדְּבָרִים כְּשֵׁרִים (א) לִדְפָנוֹת וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַעֲמִידָם דֶּרֶךְ גְּדִילָתָן (טוּר), וַאֲפִלּוּ חַמָּתָהּ מְרֻבָּה מִצִּלָּתָהּ מֵחֲמַת הַדְּפָנוֹת, כְּשֵׁרָה. הגה: מִכָּל מָקוֹם לֹא יַעֲשֶׂה הַדְּפָנוֹת בְּדָּבָר שֶׁרֵיחוֹ רַע (רַ"ן), אוֹ דָּבָר שֶׁמִּתְיַבֵּשׁ תּוֹךְ ז' וְלֹא יְהֵא בּוֹ שִׁעוּר מְחִצָּה (דִּבְרֵי עַצְמוֹ).

משנה ברורה:

סעיף יח
(מה) שרחבן ארבעה – טפחים שדומין לתקרת הבית וחיישינן שמא ישב תחת תקרת הבית שדר בו כל השנה וההוא ודאי פסול דסוכה אמר רחמנא ולא בית של כל ימות השנה:

(מו) הפכן על צידן – היינו שלא הטיל רחבן על הסוכה אלא השכיבן על צידן:

(מז) שאין בהם ארבעה – ל"ד ה"ה אפילו הן פחותין מג' והטעם דכיון דיש שם פסול עליהן נעשו כשפודין של מתכות הפסולין לסכך בכל ענין שהופכן:

(מח) שדומין לכלים – ואע"פ שראויין לישיבה וגם ראויין להשתמש עליהן דהיינו להניח איזה דבר על גבן אעפ"כ אינן מקבלין טומאה כיון שלא יחדן לישיבה ולא לשום תשמיש אלא עומדין לבנין או לסחורה וגם משום גזירת תקרה אין בהן שאין רגילות לסכך הבית בנסרים קצרים שאין רחבן ד"ט:

(מט) ונהגו שלא וכו' – דילמא אתי לסכך בענין שלא יהא מטר יכול לירד שם ויש מהראשונים שכתבו דכהיום מדינא אסור הואיל דבזמן הזה מסככין בתיהם בנסרים שאין בהן ד' טפחים איכא גזירת תקרה ומ"מ יש לחוש גם לטעם הראשון וע"כ הלטי"ש אע"פ שאין בהם גזירת תקרה שאין מסככין בהם בתיהם מ"מ יש לחוש שיסכך כ"כ שלא יהיו הגשמים יורדים בתוכה וכ"ש בשינדלין:

(נ) כלל – כתבו הפוסקים דבשעת הדחק שאין להם במה לסכך מסככין בנסרים אפילו כשיש בהן ד' טפחים וה"ה בכל דבר שאסרו חכמים משום גזירה. אכן לענין ברכה יש דיעות בפוסקים עיין לקמן סימן תרמ"ט ס"ו ובחידושי הרשב"א בענינינו דעתו נוטה דיכול לברך:

סעיף יט
(נא) פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר – עד כאן לשון המשנה ודעת המחבר בדעה א' דמפני החמה הוא כפשטיה שהיתה הסוכה צילתה מרובה מחמתה ופירס עליה הסדין להגן שלא תכנס החמה כלל ומפני הנשר היינו שלא יהיו וכו':

(נב) פסולה – דהא קמסכך ומגין ע"ע בדבר המקבל טומאה:

(נג) לנאותה כשרה – דכיון דהוי צורך סוכה בטיל לגבה. ודוקא כשהיתה הסוכה צילתה מרובה מחמתה וכנ"ל דאל"ה פסולה:

(נד) בתוך ארבעה לסכך – דאם היה מרוחק יותר לא בטיל לגבי הסכך בכל גווני וכדלעיל בסימן תרכ"ז ס"ד:

(נה) וי"א שסוכה וכו' – דעה זו פליגא אדמעיקרא וס"ל דמה דאיתא במשנה פירס עליה סדין מפני החמה וכו' היינו באופן שצייר לקמיה דוקא אבל להגן מן החמה והעלין כשרה אפילו לישב תחתיו דבטיל הוא לגבי סוכה:

(נו) אבל אם לא כיון וכו' – פי' אם היה מסוככת יפה בענין שאין לחוש שע"י הנשר יהיה חמתה מרובה מצילתה ולא הוצרך לפרוס עליה סדין אלא להגן מפני החמה או מן העלין הנושרין כשרה [ב"י]:

(נז) ומיהו לכתחלה לא יעשה וכו' – דלא יאמרו הרואים שכונתו כדי לסכך ואפילו שלא בשעת אכילה אסור דיאמרו שמניחו שם גם בשעת אכילה:

(נח) שמכוין כדי להגין – זהו רק לדעת הי"א שהזכיר מתחלה אבל לדעה ראשונה אף באופן זה אסור ועיין בבה"ל דכן יש להחמיר למעשה וכ"כ הב"ח וש"א. ומ"מ בשעת הדחק שלא יכול לאכול בסוכה ע"י העלין הנושרין לתוך המאכל או ע"י גשמים הנוטפין או ע"י הרוח שמכבה הנרות מוטב לפרוס סדין תחת הסכך בתוך ד' טפחים משיאכל חוץ לסוכה אבל לא יברך ע"ז לישב בסוכה:

(נט) שרוי במים – עיין בבה"ל דלפי מה שהסכימו אחרונים דיש להחמיר כדעה ראשונה יש ליזהר שלא לפרוס אפילו לייבש אלא שלא בשעת אכילה: