סימן תרסד – סדר יום הושענא רבא
וּבוֹ י"א סְעִיפִים

י יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא (ט) יָקֹץ יִשְׂרָאֵל עֲרָבָה לְמִצְוָה מִשְּׂדֵה עַכּוּ"ם, אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת הָעַכּוּ"ם. 

יא אִם חָל יוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּה בְּיוֹם א' וְקָצְצוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עֲרָבָה בְּשַׁבָּת וְהֵבִיאוּ, כְּשֵׁרָה. הגה: מִיהוּ אִם צִוָּה יִשְׂרָאֵל לְקָצְצָהּ, וְאִכָּא פַּרְהֶסְיָא בַּדָּבָר, (י) יֵשׁ לְהַחְמִיר אִם יֵשׁ לוֹ עֲרָבָה אַחֶרֶת (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ"א). 

  

סימן תרסה – אתרוג אסור לאכל בשביעי
וּבוֹ ב' סְעִיפִים
א
 
אֶתְרוֹג בַּשְּׁבִיעִי אָסוּר, שֶׁהֲרֵי (א) הֻקְצָה לְכָל שִׁבְעָה, וַאֲפִלּוּ נִפְסַל אַחַר שֶׁעָשָׂה בּוֹ מִצְוָה אָסוּר כָּל שִׁבְעַת יָמִים; וּבִשְׁמִינִי עֲצֶרֶת, מֻתָּר. וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁעוֹשִׂים שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלֻיּוֹת, אָסוּר אַף (ב) בַּשְּׁמִינִי וּמֻתָּר בַּתְּשִׁיעִי, וַאֲפִלּוּ חָל לִהְיוֹת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת; וְיֵשׁ אוֹסְרִים בְּחָל לִהְיוֹת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת.

משנה ברורה:

סעיף י
(לב) אפילו ברשות העכו"ם — משום דסתם עכו"ם הקרקעות שלהם גזולים מאחרים ואינו מועיל רשותם לזה ונמצא כשקוצץ הישראל הוא הגוזל, אלא יקצוץ עכו"ם ויתנם לישראל. והוא הדין כשקוצץ ישראל ונותן לחבירו שרי וכמו שכתבנו בסימן תרמ"ט סעיף א במשנה ברורה ס"ק י"א. ועיין בט"ז שכתב דבזמן הזה לא אמרינן דסתמן גזולים הם, ועיין לעיל בסימן תרל"ז סעיף ג בהג"ה ובמשנה ברורה וביאור הלכה, ובסימן תרמ"ט סעיף א בהג"ה ומשנה ברורה וביאור הלכה כי הכל שייך לענייננו:

סעיף יא
(לג) והביאו כשרה — היינו אפילו ציווה לו ישראל לקוץ בשבילו ובודאי עשה בזה עבירה אפילו הכי אין לאסרו לצאת בה אחר כך משום מצוה הבאה בעבירה [דאחר כלות העבירה ליכא משום מצוה הבאה בעבירה] [מגן אברהם בשם הרשב"א]. ויש מאחרונים שמפקפקין בזה, דעד כאן לא מצינו ברשב"א שהתיר בזה אלא כשציווהו בערב שבת סתם שיהיו מזומנת לו במוצאי שבת, והיה יכול לקצצה מבעוד יום, ולכך אמרינן דבמלאכתו הוא עוסק, אבל כשציווהו לקצוץ בשבת לא מוכח משם להקל ביש לו אחרת:


(לד) יש להחמיר — אפילו לא ציווהו לקוצצו בשבת, רק אמר שתהא מזומנת לו למוצאי שבת:

סעיף א
(א) אתרוג בשביעי – אפילו לאחר שנעשית בו מצותיה:

(ב) אסור – באכילה ועיין לעיל בסימן תרנ"ג:

(ג) לכל שבעה – ואם הפרישו ליום אחד אינו אסור אלא ליום א' בלבד עד הלילה:

(ד) אף בשמיני – דהוא ספק שביעי. והנה הט"ז העלה דאם נפסל יש להקל בשמיני אבל בקרבן נתנאל חולק עליו וכ"כ בחידושי הריטב"א להחמיר:

(ה) ואפילו חל להיות וכו' – ולא אסרינן ליה מטעם הכנה כיון שכבר היה בעולם ולא נעשה בו מעשה:

(ו) ויש אוסרים – ס"ל דגם בזה שייך הכנה כיון שהיה אסור ביומו ועיין בא"ר שכתב דלעת הצורך יש להקל שרוב פוסקים התירו: