סימן תקנו – תשעה באב שחל ביום ראשון
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א
לֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁחָל בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת, כְּשֶׁרוֹאֶה הַנֵּר אוֹמֵר: בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ; וְאֵין מְבָרֵךְ עַל הַבְּשָׂמִים. וּבְלֵיל מוֹצָאֵי תִּשְׁעָה בְּאָב (א) מַבְדִּיל עַל הַכּוֹס וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ, לֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים.

 באר היטב  (א) מבדיל. והנשים שאינן יודעות להתפלל ולא הבדילו בתפלה צריך כל איש להזהירן שביום התענית לא יעשו אש לבשל לצורך הלילה עד שיאמרו המבדיל בין קודש לחול של"ה. ומי שמתענה שני ימים ישמע בליל י' הבדלה מאחרים ואל ימתין עד ליל ג' דאקרובי אבדלתא לשבתא עדיף טפי מט"מ ואי ליכא אחר יתן לתינוק לטעום מ"א. וכתב ט"ז דיברך על האור קודם שקורין איכה דבאיכה כתיב במחשכים הושיבני ומ"מ אם שכח מברך אח"כ ע"ש:

סימן תקנז – לומר נחם ועננו בתשעה באב
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א
בְּתִשְׁעָה בְּאָב אוֹמֵר בְּבוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם: (א) נַחֵם ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת אֲבֵלֵי צִיּוֹן וְכו', וַעֲנֵנוּ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה; וְאִם לֹא אָמַר לֹא זֶה וְלֹא זֶה, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. הגה: וְהַמִּנְהָג פָּשׁוּט שֶׁאֵין אוֹמְרִים נַחֵם רַק בִּתְפִלַּת (ב) מִנְחָה שֶׁל תִּשְׁעָה בְּאָב, לְפִי שֶׁאָז הִצִּיתוּ בַּמִּקְדָּשׁ אֵשׁ וְלָכֵן מִתְפַּלְּלִים אָז עַל הַנֶּחָמָה (רוֹקֵחַ וְאַבּוּדַרְהַם). מִי שֶׁאָכַל בְּתִשְׁעָה בְּאָב, יֹאמַר נַחֵם (ג) בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן (מַהֲרִי"ל).

 באר היטב  (א) נחם. ואם שכח בבונה ירושלים יאמר אותו אצל ועל כולם ב"י מ"א. וט"ז כתב דאם שכח אומר אותו בשומע תפלה ועכ"פ לא יחתום בברוך מנחם ציון רק שומע תפלה כמו בעננו. ועננו קודם לנחם כי היא תדירה: (ב) במנחה. משמע דמנהג לומר הש"ץ עננו גם בשחרית דהא כתב הש"ע עננו בשו"ת ועל זה לא כתב רמ"א שהמנהג שלא לאומרו אבל ר"י הנהיג שלא לומר עננו בשחרית לפי שנקרא מועד וכ"נ דשב ואל תעשה עדיף ט"ז. מי שמתענה בעשירי יאמר נחם בערבית ובשחרית דעשירי. של"ה מ"א: (ג) בבה מ. בבונה ירושלים ואף שבתפלה לא נהגו לאומרו רק במנחה מ"מ בבה"מ דליכא מנהג יש לאומרו:

סימן תקנח – במוצאי תשעה באב אין אוכלין בשר
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א
 
בְּתִשְׁעָה בְּאָב לְעֵת עֶרֶב הִצִּיתוּ אֵשׁ בַּהֵיכָל וְנִשְׂרַף עַד שְׁקִיעַת הַחַמָּה בְּיוֹם עֲשִׂירִי, וּמִפְּנֵי כָּךְ מִנְהָג כָּשֵׁר (א) שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן בְּלֵיל עֲשִׂירִי וְיוֹם עֲשִׂירִי. הגה: וְיֵשׁ מַחְמִירִין עַד (ב) חֲצוֹת הַיּוֹם וְלֹא יוֹתֵר (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי); אִם חָל תִּשְׁעָה בְּאָב בְּשַׁבָּת וְנִדְחָה לְיוֹם א', (ג) מֻתָּר לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְיַיִן יוֹם ב', אֲבָל בַּלַּיְלָה (ד) אָסוּר מִפְּנֵי אֲבֵלוּת שֶׁל יוֹם (מַהֲרִי"ל).

 באר היטב  (א) שלא. ופשוט דבסעודת מצוה מותרים כל הקרואים לאכול בשר ט"ז ומ"א. אך הסעודה שעושין בלילה שלפני החתונה במקום שאין משלחין באותו פעם סבלונות לא מקרי סעודת מצוה ולכן אין לאכול בשר ומכ"ש שלא יהיה שם כלי שיר עד אחר חצות יום עשירי מ"א ע"ש. וע' בשו"ת חות יאיר סימן ע'. והגאון מהר"ש מפראג פסק כשחל ט"ב ביום ה' והחתונה היא בשבת התיר בליל ה' להחתן וכלה ולאביהן לאכול בשר ולא לשאר בני סעודה ואין להתענג אפי' משאר מאכלים. וכנה"ג כתב טוב שלא לשמש מטתו ליל י'. אבל מי שמתענה גם בעשירי אין צריך להחמיר בזה גם בי"א דעשירי גופא חומרא. אחרונים: (ב) חצות. וה"ה שלא לרחוץ ולספר ולכבס עד חצות אחרונים בשם רש"ל. ומ"מ מותר ליטול ידיו דדוקא ברחיצה גמורה במרחץ אסור. ופשוט דכשחל ביום ו' הכל מותר לכבוד שבת. מ"א: (ג) מותר. והמתענה בכל שנה שני ימים רצופים אין צריך להתענות אם נדחה. מהרי"ל מ"א: (ד) אסור. והמתענה בעשירי עד חצות אז כל היום אסור בבשר ויין בסעודה ראשונה דשייך גבה אבילות של יום. מ"א כתב בשל"ה דהמתענים ביום י' יקראו איכה. וכתב המ"א ונ"ל דאם הם י' לא יקראו בציבור:

משנה ברורה 

סעיף א

(א) כשרואה הנר וכו' – דזה אין טעון כוס, ואין בזה משום תענוג כמו שיש בבשמים. ויברך על האור קודם שקורין איכה, דבאיכה כתיב "במחשכים הושיבני"; ועל כן יברך תחלה על המאור, וגם שיהנה אחר כך מאורו כשקורין איכה. ואם שכח לברך, יברך אחר כך בלילה, כיון שהחיוב עדיין עליו:


(ב) ובליל מוצאי וכו' – ובליל תשעה באב מבדיל בתפילה, ואף על פי שאין יכול להבדיל אז על הכוס. ואם טעה אז ולא הבדיל בתפילה, אין צריך לחזור, כיוון שיבדיל על הכוס במוצאי תשעה באב. והנשים שאינן יודעות להתפלל, ולא הבדילו במוצאי שבת בתפילה, צריך כל איש להזהירן שביום התענית לא יעשו אש לבשל לצורך הלילה, עד שיאמרו "המבדיל בין קדש לחול":


(ג) מבדיל על הכוס – ואין צורך להבדיל בתפילה, כיוון שהבדיל מאתמול. ואפילו שכח אתמול להבדיל בתפילה, גם כן נראה דאין צריך עתה להבדיל בתפילה, שכבר חלף שעתא, וסגי במה שיבדיל עתה על הכוס [שערי תשובה]. איתא במהרי"ל, כשהחשיך בירך בורא פרי הגפן והבדלה. אם כן משמע שמותר להבדיל על היין, ומשמע שמותר לשתות בעצמו ואין צריך ליתן לתינוק [דגול מרבבה]:


(ד) ואינו מברך לא על הנר – אפילו לא בירך על הנר במוצאי שבת, דאין מברכין על הנר אלא במוצאי שבת, בזמן שנברא:


(ה) ולא על הבשמים – דמשום נפש יתירא היא גם כן במוצאי שבת דווקא, וכדלעיל בסימן רצ"ט סעיף ה':

סעיף א

(א) בתשעה באב אומר וכו' – מסתימת המחבר משמע דדעתו שיאמרו בכל התפילות. וכן הוא המנהג בירושלים. אבל במדינותינו המנהג כמו שכתב הרמ"א.


(ב) בבונה ירושלים וכו' – לפי שהיא מעניינא. ואם שכח, אומר בעבודה, דהיינו קודם "ותחזינה", ואין צריך לחתום ב"ברוך… מנחם ציון", אלא "ותחזינה עינינו" עד סוף הברכה.


(ג) ועננו בשומע תפילה – היינו ליחיד, אבל הש"ץ אומרה ברכה בפני עצמה בחתימה בין גואל לרופא. והנה ליחיד, דעת המחבר בסימן תקס"ה דבארבעה צומות אומר "עננו" בכל תפילה ב"שומע תפילה". אבל דעת הרמ"א שם דאין היחיד אומרה רק במנחה. ולעניין ש"ץ, דעת רוב הפוסקים דאף בתשעה באב יאמרנה בשחרית בין גואל לרופא, כמו לעניין שארי תעניתים.


(ד) אין מחזירין אותו – כי בימים שאין בה קרבן מוסף, אם טעה ולא אמר מעין המאורע אין מחזירין אותו.


(ה) בברכת המזון – בבונה ירושלים. ואף שבתפילה לא נהגו לאומרו רק במנחה, מכל מקום בברכת המזון דליכא מנחה יש לאומרו. ועיין בשערי תשובה בשם איזו אחרונים שמפקפקים על פסק זה, וכן בביאור הגר"א משמע שדעתו נוטה שלא לאמר, כי לא קבעוה רק בתפילה. ומיהו לכולי עלמא אם לא אמרו אין מחזירין אותו.

סעיף א

(א) ביום עשירי – והטעם שקבעוה בתשיעי, משום דאתחלתא דפורענותא עדיפא.


(ב) שלא לאכול בשר – ופשוט דבסעודת מצווה מותרים כל הקרואים לאכול בשר, ואפילו איננו קרובו, דפשיטא דלילה הזו קילא מראש חודש אב, דמראש חודש אב יש קצת אבלות מדינא דגמרא, שממעטין בשמחה ומשא ומתן, מה שאין כן בזה שמותר מדינא בכל. אך הסעודה שעושין בלילה שלפני החתונה במקום שאין משלחין באותו פעם סבלונות, לא מיקרי סעודת מצווה, ולכן אין לאכול בשר, ומכל שכן שלא יהיה שם כלי שיר עד אחר חצות יום עשירי [לפי מה שכתב הרמ"א לקמיה]. ובספר אליה רבה כתב בשם זקנו מהר"ש ז"ל, שזהו רק לשאר אנשים, אבל לחתן וכלה ואביהם ואמם מותר לאכול בשר. כתב כנסת הגדולה, דטוב שלא לשמש מטתו בליל יו"ד, אם לא בליל טבילה או יוצא לדרך או בא מן הדרך.


(ג) עד חצות היום – והוא הדין שלא לרחוץ במרחץ ולספר ולכבס עד חצות. וכשחל תשעה באב ביום ה', שאז יום עשירי הוא ערב שבת, מותר בכל זה לכבוד שבת.


(ד) אבל בלילה אסור וכו' – היינו רק באכילת בשר ושתיית יין, אבל בתספורת מותר לכולי עלמא.


(ה) מפני אבילות של יום – משמע דרק בזה, מפני אבילותו של תשעה באב מחמרינן גם בלילה שאחריו, דהוא כמו בין המצרים, דיש אנשים שמחמירין על עצמן מבשר ויין. אבל בשארי תעניתים אין להחמיר בזה.