סימן תרצ – דיני קריאת המגלה

 

יח מְגִלָּה בְּי"ד וּבְט"ו צָרִיךְ לַחֲזֹר אַחַר (טז) עֲשָׂרָה, וְאִם אִי אֶפְשָׁר בַּעֲשָׂרָה קוֹרִים אוֹתָם בְּיָחִיד. הגה: וְיֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק אִם נָשִׁים מִצְטָרְפוֹת לַעֲשָׂרָה. (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי פ"ק טוּר סי' תרס"ט). וְאִם קָרְאוּ אוֹתָם בְּצִבּוּר, וְאֵיזֶה יָחִיד לֹא שְׁמָעָהּ, יָכוֹל לִקְרוֹת אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה בְּיָחִיד, הוֹאִיל וְקוֹרִין אוֹתָם בְּאוֹתָהּ הָעִיר בַּעֲשָׂרָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם א"ח); וּכְשֶׁהַיָּחִיד קוֹרֵא אוֹתָהּ בִּזְמַנָּהּ, צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלֶיהָ. (בֵּית יוֹסֵף). 

סימן תרצא – דיני כתיבת המגלה ותפירתה
וּבוֹ י"א סְעִיפִים
א
 
אֵין כּוֹתְבִין הַמְּגִלָּה אֶלָּא בִּדְיוֹ, עַל הַגְּוִיל אוֹ עַל הַקְּלָף, כְּסֵפֶר תּוֹרָה; וְאִם כְּתָבָהּ בְּמֵי עֲפָצִים וְקַנְקַנְתּוֹם, כְּשֵׁרָה. כְּתָבָהּ בִּשְׁאָר מִינֵי צִבְעוֹנִים, פְּסוּלָה. וּצְרִיכָה (א) שִׁרְטוּט כַּתּוֹרָה עַצְמָהּ; וְאֵין הָעוֹר שֶׁלָּהּ צָרִיךְ לְעַבֵּד לִשְׁמָהּ; (ב) וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ עִבּוּד לִשְׁמָהּ.


ב
 
הָיְתָה כְּתוּבָה עַל הַנְּיָר אוֹ עַל עוֹר שֶׁאֵינוֹ מְעֻבָּד, אוֹ שֶׁכְּתָבָהּ עַכּוּ"ם אוֹ אֶפִּיקוֹרוֹס, פְּסוּלָה; וְדִינָהּ כְּסֵפֶר תּוֹרָה לְעִנְיַן (ג) הֶקֵּף גְּוִיל וַחֲטֹטְרוֹת חֵתִי"ן וּתְלִיַּת הֵהִי"ן וְקוֹפִי"ן וְכָל גּוּפוֹת הָאוֹתִיּוֹת בְּצוּרָתָן וּבַחֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת. הגה: גַּם צָרִיךְ לְכָתְבָהּ מִן הַכְּתָב (רַ"ן), וּלְהוֹצִיא (ד) כָּל תֵּבָה מִפִּיו קֹדֶם שֶׁיִּכְתְּבֶנָּה, כְּמוֹ בְּסֵפֶר תּוֹרָה (מַהֲרִי"ל); וְעוֹשִׂין כָּל פָּרָשִׁיּוֹתֶיהָ סְתוּמוֹת, וְאִם עֲשָׂאָן פְּתוּחוֹת, (ה) פְּסוּלָה (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"ב וּפִסְקֵי מהרא"י סִימָן כ"ג); וּבְדִיעֲבַד אֵין לִפְסֹל מְגִלָּה מִשּׁוּם חֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת, דְּלֹא גָּרַע מֵהִשְׁמִיט בָּהּ הַסּוֹפֵר אוֹתִיּוֹת, דִּכְשֵׁרָה (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"ב וְאוֹר זָרוּעַ), כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סי' תר"צ סָעִיף ג'; וּצְרִיכָה עַמּוּד בְּסוֹפָהּ וְחָלָק בְּרֹאשָׁהּ כְּדֵי לְהַקִּיפָהּ בּוֹ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצְּרִיכָה תַּגִּין, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה; הגה: וְנָהֲגוּ לְתַיְּגָהּ, גַּם נָהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת לָהּ עַמּוּד כְּלָל בְּסוֹפָהּ. (מַהֲרִי"ל).

משנה ברורה:

סעיף יח
(סא) בי"ד ובט"ו: היינו בי"ד לעיירות וט"ו למוקפין ור"ל אף שהוא בזמנה ואיכא פרסומי ניסא בלא"ה שהכל קורין באותו זמן אפ"ה צריך לטרוח ולקבץ עשרה שיהיו בעת הקריאה משום פרסומי ניסא וכ"ש אם הוא שלא בזמנה כגון המפרש בים והיוצא בשיירא ואינו מוצא מגילה להוליך עמו דמותר להקדים ולקרותה קודם שיוצא כנ"ל בסימן תרפ"ח ס"ז או דמתרמי יום ט"ו בשבת דצריכין המוקפין להקדים ולקרותו בע"ש כדאיתא שם בס"ו בודאי צריך לקבץ עשרה לקריאתו ובזה עוד חמיר יותר דאי ליכא עשרה לא יברכו המוקפין עליה:


(סב) לחזור אחר עשרה: ואם בעת ההוא קורין אותה בצבור בבהכ"נ אז אפילו יש לו ק' אנשים בביתו מצוה לילך לשם משום ברוב עם הדרת מלך וכן מי שהיה ביתו סמוך לביהכ"נ וחלונותיו פתוחות לביהכ"נ אפ"ה צריך לילך לבהכ"נ לכו"ע משום ברוב עם ועיין בבה"ל:


(סג) אם נשים וכו': דאפשר דכיון דהוא רק משום פרסומי ניסא סגי אף בנשים ועיין בפמ"ג דמדלא הזכיר הרב קטנים משמע דס"ל דקטנים בודאי אין מצטרפין לעשרה דלאו בני חיובא נינהו וחיובן הוא רק מטעם חינוך:


(סד) לכתחלה ביחיד: דהנס כבר נתפרסם וליכא רק משום ברוב עם לא מטרחינן ליה למכנף עשרה והא דקי"ל דאף אם יש לו מנין בביתו אפ"ה מבטלין ת"ת ועבודה לילך ולקרות בצבור משום ברוב עם התם הלא הצבור מזומן לפניו משא"כ הכא לעשות צבור אינו מחוייב ועיין ביד אפרים שכתב דדין זה שהביא הרמ"א בשם או"ח אינו מוסכם לשארי פוסקים ולכן אף בכה"ג יהדר אחר עשרה אנשים:


(סה) וכשהיחיד קורא אותה: היינו במקום דאי אפשר לו לקבץ עשרה או בגוונא דצייר הרמ"א מקודם:


(סו) בזמנה: לאפוקי אם קורא היחיד אותה שלא בזמנה כגון כרכין המוקפין חומה דמתרמי יום ט"ו שלהן בשבת דקורין אותה בע"ש והוא קורא אותה ביחיד לא יברך עליה בכל גווני וכנ"ל בס"ק ס"א:

סעיף א
(א) אלא בדיו: עיין לעיל בסימן ל"ב ס"ג בהג"ה ובמשנה ברורה שם:


(ב) על הגויל: הוא העור שלא נחלק ולא הוסר ממנו רק השער ותקנו שם ומצד הבשר לא הוסר כלום:


(ג) או על הקלף: עיין לעיל בסימן ל"ב ס"ז:


(ד) במי עפצים וקנקנתום: עיין בט"ז בשם הכ"מ דמה שהכשירו במי עפצים היינו עם גומא דממי עפצים בלחוד פסול [וכן הסכים הגר"א בביאורו דמשניהן יחד נקרא דיו] וכן קנקנתום דמכשרינן היינו במי קנקנתום דאלו קנקנתום לחוד בודאי פסול והגר"א בביאורו פירש דמה שאמר במי עפצים וקנקנתום היינו שכתב בשניהם מעורבין יחד ועיין לעיל בסימן ל"ב ס"ג בבה"ל ד"ה שלא וכו':


(ה) וצריכה שרטוט: היינו על כל שיטה ושיטה:


(ו) כתורה עצמה: וע"כ חק תוכות פסול בה ודוקא ברובה אבל במיעוטה כשר בדיעבד דלא גרע מהשמיט לעיל בסימן תר"צ ס"ג ע"ש פרטי הדברים:


(ז) וי"א שצריך וכו': וכן פסק רמ"א סי' ס"א:

סעיף ב
(ח) לענין היקף גויל: על כל אות. וה"ה לכל דבר ולכן בעינן שיהיו שיטותיה שוים גם שיהי' רוחב העמוד ג' למשפחותיכם וכל דיני ס"ת:


(ט) מן הכתב: וה"ה אם אחד מקריא אותו בע"פ כדי שלא יטעה ואם עבר וכתב בע"פ שלא מן הכתב י"א דאסור לקרות בה אלא בשעת הדחק:


(י) ולהוציא כל תיבה וכו': היינו לכתחלה ובדיעבד אין להחמיר אם לא טעה:


(יא) כמו בס"ת: היינו אפילו אם כותב אותה מתוך הכתב:


(יב) סתומות: דנקרא אגרת:


(יג) פתוחות פסולה: בתשו' ר' משה מינץ סי' י"ב דין ה' מפקפק ע"ז ולכן נ"ל דיש לסמוך עליו בשעת הדחק [מ"א]:


(יד) ובדיעבד: פי' שכבר קרא בה וכשאין לו מגילה אחרת יוכל לקרות בה לכתחלה:


(טו) גם נהגו שלא לעשות וכו': אבל חלק בראשה מניחין וגולל סופו לתחלתו:


(טז) כלל: והגר"א בביאורו מפקפק ע"ז מאוד: