סימן תרצא – דיני כתיבת המגלה ותפירתה

וּבוֹ י"א סְעִיפִים

ג עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן צָרִיךְ לְכָתְבָהּ כְּשִׁירָה, וְלֹא כִּשְׁאָר שִׁירוֹת שֶׁחָלָק עַל גַּבֵּי כְּתָב, אֶלָּא מַנִּיחַ חָלָק בֵּין כְּתָב לִכְתָב; וְאִם לֹא עָשָׂה כֵּן, פְּסוּלָה.


ד
 
צָרִיךְ (ו) לְהַאֲרִיךְ בְּוָא"ו דְּוַיְזָתָא בִּכְתִיבָתָהּ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים בִּקְרִיאָתָהּ (רַ"ן בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ וּמַהֲרִי"ל וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם א"ח); וְצָרִיךְ לִכְתֹּב אִישׁ בְּרֹאשׁ (ז) דַּפָּא, וְאֶת בְּסוֹפָהּ.


ה
 
אִם תְּפָרָהּ בְּחוּטֵי פִּשְׁתָּן, פְּסוּלָה.


ו
 
אִם הֵטִיל בָּהּ ג' חוּטֵי גִּידִים, כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ מְשֻׁלָּשׁוֹת; וּמִפִּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פֵּרוּשִׁים שׁוֹנִים, צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי כֻּלָּם וְיַעֲשֶׂה שְׁלֹשָׁה תְּפִירוֹת בְּרֹאשָׁהּ וְג' בְּסוֹפָהּ וְג' בְּאֶמְצָעִיתָהּ וּתְפִירָה אַחַת בַּחֵלֶק הָרְבִיעִי מִצַּד זֶה וּתְפִירָה אַחַת בַּחֵלֶק הָרְבִיעִי שֶׁמִּצַּד הָאַחֵר. הגה: וְאִם אֵין לוֹ גִּידִין יוֹתֵר, מוּטָב לִתְפֹּר הַנִּשְׁאָר בְּחוּטֵי פִּשְׁתָּן מִלְּהַנִּיחוֹ בְּלֹא תְּפִירָה (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ב' וְכָל בּוֹ); אֲבָל אִם יֵשׁ לוֹ גִּידִין יִתְפֹּר כֻּלָּהּ בְּגִידִין; וְהַתְּפִירָה תִּהְיֶה מִבַּחוּץ וְלֹא מִבִּפְנִים (רַבֵּנוּ יְרוּחָם נ"י ח"ב בְּשֵׁם א"ח).

משנה ברורה:

סעיף ג
(יז) מניח חלק: כפלים מן הכתב:

סעיף ד
(יח) להאריך בוי"ו דויזתא: למתוח ראשה הכפוף ותהיה כעין זקופה לרמז שנתלו כולם בזקיפה אחת:


(יט) בקריאתה: שלא יחטוף אותה:


(כ) ואת בסופה: פי' בסוף השיטה אבל בסוף הדף יכתוב תיבת עשרת [ב"י]. ובדיעבד אם לא האריך בוי"ו דויזתא וכן אם כתב אחר תיבת עשרת עוד שיטות כשר ויש מחמירין כשכתב אחר תיבת עשרת עוד שיטות ועיין בשער אפרים סימן נ"ה כתב דאם יש שם מגילה אחרת כתובה כדינה אין לקרות בזו לכתחלה בצבור אם לא שיש טורח צבור להמתין עד שיביאו הכתובה כדינה יכולים לקרות בזו:

אין על סעיף ה
סעיף ו
(כא) בראשה: של כל יריעה ויריעה ועיין בח"א שכתב דאם תפורה כולה בגידין א"צ לדקדק כמה תפירות:


(כב) בחלק הרביעי: כי צריך לשער היריעה כאלו נחלק לד' חלקים: