סימן תקנט – מנהגי תשעה באב ודין מילה בתשעה באב

ד אֵין אוֹמְרִים (ו) תַּחֲנוּן וְלֹא סְלִיחוֹת (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי) בְּתִשְׁעָה בְּאָב, וְאֵין נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם מִשּׁוּם דְּמִקְרֵי מוֹעֵד. הגה: וְקוֹרִין (ז) בַּתּוֹרָה כִּי תוֹלִיד בָּנִים, וּמַפְטִירִין בְּיִרְמִיָּה (ח) אָסֹף אֲסִיפֵם. וְכָל הַקַּדִּישִׁים שֶׁאוֹמְרִים אַחַר אֵיכָה עַד שֶׁיּוֹצְאִים לְמָחָר מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, אֵין אוֹמְרִים תִּתְקַבַּל. וְאֵין אוֹמְרִים אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם (טוּר וּמִנְהָגִים), וְלֹא לַמְנַצֵּחַ (מִנְהָגִים), וְלֹא פִּטּוּם (ט) הַקְּטֹרֶת (מָרְדְּכַי). וְאֵין צָרִיךְ לְשַׁנּוֹת מְקוֹמוֹ בְּתִשְׁעָה בְּאָב.

 באר היטב  (ו) תחנון. ואומרים מזמור לתודה כ"ש בעט"ב וכ' א"ז וכן הנהיג זקיני הגאון ז"ל דלא כהגמ"נ. ועססי' נ"א. ואין אומרים שיר מזמור לאסף. כתב הט"ז נ"ל דמותר לעשות הספד על חכם שמת ולישב ע"ג קרקע בט"ב ואפי' אחר חצות ע"ש. וכ"פ בתשו' דבר שמואל סי' ט' ע"ש: (ז) בתורה. ויש לברך ברוך דיין האמת קודם שקורא בתורה בלא שם ומלכות. מ"א ע"ש: (ח) אסוף. בניגון איכה: (ט) הקטורת. וכ"ש שאין אומרים סדר הקרבנות הכתובים סוף סי"א:


ה
 
בִּשְׁעַת הַקִּינוֹת אָסוּר לְסַפֵּר דָּבָר וְלָצֵאת חוּץ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַפְסִיק לִבּוֹ מִן הָאֵבֶל; וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יָשִׂיחַ עִם עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְנוֹהֲגִין לוֹמַר קְצָת נֶחָמָה אַחַר הַקִּינוֹת לִפְסֹק בְּנֶחָמָה (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי).


ו
 
אִם יֵשׁ (י) אֵבֶל בָּעִיר, הוֹלֵךְ בַּלַּיְלָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְגַם בַּיּוֹם עַד שֶׁיִּגָּמְרוּ הַקִּינוֹת.

 באר היטב  (י) אבל. אונן אסור בלילה ולמחר נכנס ויושב בבה"כ עד שמשלימין הקינות:

משנה ברורה 

סעיף ד

(טז) אין אומרים תחנון וכו' – בשחרית משכימין קצת לבית הכנסת. ואם על ידי זה יגמרו לומר קינות זמן הרבה קודם חצות, טוב שלא להשכים כל כך.


(יז) משום דמקרי מועד – כדכתיב: "קרא עלי מועד" וגו'. ומכל מקום מותר לעשות הספד על חכם שמת, ולישב על גבי קרקע ואפילו אחר חצות, דכל ההוא יומא קבוע לבכיה והספד. ולעניין זה לא אשגחינן במאי דקרוי מועד.


(יח) אסוף אסיפם – בניגון איכה.


(יט) ולא למנצח – דכתיב שם "יענך ד' ביום צרה ישגבך" וגו', ואין שייך לומר זה.


(כ) ולא פיטום הקטורת – דלא מיקרי סדר היום, שאין כל אדם אומר אותו. אבל מזמור לתודה אומרים, שהוא בכלל סדר היום.


(כא) ואין צריך לשנות מקומו – שדיינו במה שאנו מראין סימני אבילות במה שאנו יורדין מהספסלין ויושבין על הארץ.

סעיף ה

(כב) אסור לספר דבר – וכל שכן שרע עלי המעשה במה שקצת נוהגין קלות, וזורקין זה לזה בבית הכנסת1. ועוון גדול הוא, דאפילו שלא בתשעה באב אסור להראות קלות בבית הכנסת, וכל שכן בתשעה באב ובשעת קינות, שעם ישראל מקוננים על בית ד' שנחרב ועל עמו שנפזרו בכל העולם.


(כג) וכל שכן שלא לשוח וכו' – דבזה ודאי מסיח דעתו מן האבילות.

סעיף ו

(כד) אם יש אבל בעיר וכו' – היינו אפילו תוך שלושה ימים. ואף דשאר אבֵל אסור לצאת תוך שלושה ימים אפילו לבית אֵבֶל אחר, הכא כיוון דכולם אבלים קיל טפי.