סימן תרצא – דיני כתיבת המגלה ותפירתה

וּבוֹ י"א סְעִיפִים

ו אִם הֵטִיל בָּהּ ג' חוּטֵי גִּידִים, כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ מְשֻׁלָּשׁוֹת; וּמִפִּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פֵּרוּשִׁים שׁוֹנִים, צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי כֻּלָּם וְיַעֲשֶׂה שְׁלֹשָׁה תְּפִירוֹת בְּרֹאשָׁהּ וְג' בְּסוֹפָהּ וְג' בְּאֶמְצָעִיתָהּ וּתְפִירָה אַחַת בַּחֵלֶק הָרְבִיעִי מִצַּד זֶה וּתְפִירָה אַחַת בַּחֵלֶק הָרְבִיעִי שֶׁמִּצַּד הָאַחֵר. הגה: וְאִם אֵין לוֹ גִּידִין יוֹתֵר, מוּטָב לִתְפֹּר הַנִּשְׁאָר בְּחוּטֵי פִּשְׁתָּן מִלְּהַנִּיחוֹ בְּלֹא תְּפִירָה (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ב' וְכָל בּוֹ); אֲבָל אִם יֵשׁ לוֹ גִּידִין יִתְפֹּר כֻּלָּהּ בְּגִידִין; וְהַתְּפִירָה תִּהְיֶה מִבַּחוּץ וְלֹא מִבִּפְנִים (רַבֵּנוּ יְרוּחָם נ"י ח"ב בְּשֵׁם א"ח).


ז
 
צָרִיךְ לְהַנִּיחַ שִׁיּוּר בְּרֹאשׁ הַיְרִיעָה וּבְסוֹפָהּ, כְּשֶׁתּוֹפְרָם יַחַד, וּבְמַשֶּׁהוּ סַגֵּי.


ח
 
אֵין קוֹרִין (ח) בְּצִבּוּר בִּמְגִלָּה הַכְּתוּבָה בֵּין הַכְּתוּבִים; וְאִם קָרָא, לֹא יָצָא אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה יְתֵרָה עַל שְׁאָר הַיְרִיעוֹת אוֹ חֲסֵרָה, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לָהּ הֶכֵּר; אֲבָל הַיָּחִיד קוֹרֵא בָּהּ, וַאֲפִלּוּ אֵינָהּ חֲסֵרָה אוֹ יְתֵרָה, וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ; וְדַוְקָא כְּשֶׁהִיא כְּתוּבָה בְּגִלָּיוֹן כְּסֵפֶר תּוֹרָה.

 

משנה ברורה:

סעיף ו
(כא) בראשה: של כל יריעה ויריעה ועיין בח"א שכתב דאם תפורה כולה בגידין א"צ לדקדק כמה תפירות:


(כב) בחלק הרביעי: כי צריך לשער היריעה כאלו נחלק לד' חלקים:

אין על סעיף ז
סעיף ח
(כג) בין הכתובים: הטעם דלא הוי פרסומי ניסא דמיחזי כקורא במקרא משו"ה ביחיד כשר דבלא"ה ליכא פרסומי וכל בי עשרה מקרי צבור:


(כד) יתירה וכו': היינו שהיתה ארוכה משאר הקלפים למעלה או למטה או חסרה ועי"ז יש לה היכר לעצמה: