סימן תרלא – סכה שחמתה מרבה מצלתה ויתר דיני הסכך
וּבוֹ י' סְעִיפִים

ד הָיָה כִּסוּי דַּק מְאֹד שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אֲוִיר הַרְבֵּה, אֶלָּא שֶׁאֵין ג' טְפָחִים בְּמָקוֹם אֶחָד, וּבֵין הַכֹּל צִלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ, כְּשֵׁרָה.


ה
 
הָיָה הַסִכּוּךְ מְדֻבְלָל (פֵּרוּשׁ מְבֻלְבָּל), וְהוּא הַסִכּוּךְ שֶׁיִּהְיֶה מִקְּצָתוֹ לְמַעְלָה וּמִקְּצָתוֹ לְמַטָּה, כָּשֵׁר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בֵּין הָעוֹלֶה וְהַיּוֹרֵד ג' טְפָחִים; וְאִם הָיָה בְּרֹחַב זֶה הָעוֹלֶה (ד) טֶפַח אוֹ יוֹתֵר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מִג' טְפָחִים, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ יָרַד לְמַטָּה וְנָגַע בִּשְׂפַת זֶה הַיּוֹרֵד, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד שְׂפַת הַיּוֹרֵד. הגה: דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ בָּאֲוִיר שֶׁבֵּין הַתַּחְתּוֹן טֶפַח, שֶׁרָאוּי לְהוֹרִיד הָעֶלְיוֹן וְאָז כְּשֵׁרָה אֲפִלּוּ חַמָּתָהּ מְרֻבָּה, שֶׁיְּהֵא הַצֵּל מְרֻבֶּה כְּשֶׁהַחַמָּה בְּאֶמְצַע (ה) הָרָקִיעַ (רַ"ן פֶּרֶק הַיָּשֵׁן וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַמְבָּ"ם).


ו
 
קָנִים הַיּוֹצְאִים לַאֲחוֹרֵי הַסֻכָּה, כְּגוֹן שֶׁאֲחוֹרֵי דֹּפֶן אֶמְצָעִי בּוֹלְטִים קָנִים מִן הַסְכָךְ וְיֵשׁ בָּהֶם הֶכְשֵׁר סֻכָּה, וְצִלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ וְג' דְּפָנוֹת, כְּשֵׁרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהַדֹּפֶן הָאֶמְצָעִי לֹא נַעֲשָׂה בִּשְׁבִילָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל עִקַּר הַסֻכָּה שֶׁהוּא לְפָנִים מִמֶּנּוּ.

משנה ברורה


סעיף ה
(ז) ובלבד וכו' ג"ט – דכל פחות משלשה כחדא חשיב:

(ח) ברוחב זה העולה טפח – ר"ל בכל קנה וקנה מן הסכך היה רחבו טפח דאז חשיבי לומר בהן רואין וכו':

(ט) ונגע בשפת זה היורד – ר"ל שבסכך התחתון יש ג"כ חלל בין קנה לקנה ורואין כאלו חלל של סכך התחתון נגע בשפת זה היורד ונסתם חללו והוו כחדא:

(י) שיהיה מכוון כנגד וכו' – ר"ל החלל שבתחתון יהיה מכוון נגד רוחב הקנה העליון שיהיה ראוי להוריד העליון בנתיים כמו שביאר הרמ"א ולאפוקי אם היה קצר בשיעורו מן הקנה העליון:

(יא) ואז כשרה אפילו וכו' – וכ"ש אם אין בין קנה עולה לקנה יורד ג' טפחים בודאי מהני אפילו חמתה מרובה מצילתה:

(יב) הרקיע – ר"ל אע"פ שחמתה מרובה מצילתה כשהחמה בשאר מקומות ומאיר אורה דרך אלכסון בין קנה לקנה מ"מ כיון שצילתה מרובה מחמתה כשהחמה באמצע הרקיע ועומדת בראש כל אדם שפיר דמי:

סעיף ו
(יג) ויש בהם הכשר סוכה – של שבעה על שבעה טפחים:

(יד) אע"פ שהדופן האמצעי לא נעשה בשבילם וכו' – כגון שהרחיק דופן אמצעי משפתו והכניסו יותר מאמה לתוך המחיצות אחר שראה שהיתה דיה בכך ומינכר מילתא שהיא נעשה בשביל סוכה פנימית מ"מ מועלת המחיצה זו גם לבראי והסכימו אחרונים דאפילו אם המחיצה זו נעשית רק ע"י לבוד ג"כ מהניא אף לבראי: