ד מִלֵּא קְעָרָה שֶׁמֶן וְהִקִּיפָהּ פְּתִילוֹת, אִם (ה) כָּפָה עָלֶיהָ כְּלִי כָּל פְּתִילָה עוֹלָה בִּשְׁבִיל נֵר אֶחָד; לֹא כָּפָה עָלֶיהָ כְּלִי, אֲפִלּוּ לְנֵר אֶחָד אֵינוֹ עוֹלֶה לְפִי שֶׁהוּא כִּמְדוּרָה. הגה: וְלָכֵן יֵשׁ לִזָּהֵר לְהַעֲמִיד הַנֵּרוֹת בְּשׁוּרָה (ו) בְּשָׁוֶה, וְלֹא בְּעִגּוּל דְּהָוֵי כִּמְדוּרָה (הג"מ בְּשֵׁם סְמַ"ק); וּמֻתָּר לְהַדְלִיק בְּפָּמוֹטוֹת שֶׁקּוֹרִין (ז) לַאמְפָּ"א, מֵאַחַר שֶׁכָּל נֵר מֻבְדָּל הַרְבֵּה מֵחֲבֵרוֹ (ת"ה סִימָן ק"ה). וְיִזָּהֲרוּ כְּשֶׁעוֹשִׂים נֵרוֹת, אֲפִלּוּ בְּשַׁעֲוָה, שֶׁאֵין לְדַבְּקָן בְּיַחַד וּלְהַדְלִיקָן, דְּהָוֵי כִּמְדוּרָה (פִּסְקֵי מַהֲרִי"וּ ס"ה); אֲפִלּוּ בְּנֵרוֹת שֶׁל שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב יִזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת כֵּן (אוֹר זָרוּעַ). 


ה
 
נֵר חֲנֻכָּה מַנִּיחוֹ עַל פֶּתַח הַסָמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים מִבַּחוּץ. אִם הַבַּיִת פָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, מַנִּיחוֹ עַל פִּתְחוֹ; וְאִם יֵשׁ חָצֵר לִפְנֵי הַבַּיִת, מַנִּיחוֹ עַל פֶּתַח הֶחָצֵר; וְאִם הָיָה דָּר בַּעֲלִיָּה שֶׁאֵין לוֹ פֶּתַח פָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, מַנִּיחוֹ בַּחַלּוֹן הַסָמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים; וּבִשְׁעַת הַסַכָּנָה שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַיֵּם הַמִּצְוָה, מַנִּיחוֹ עַל שֻׁלְחָנוֹ וְדַיּוֹ, וְצָרִיךְ נֵר אַחֵר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ; וְאִם יֵשׁ מְדוּרָה אֵין צָרִיךְ נֵר אַחֵר; וְאִם הוּא אָדָם חָשׁוּב שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹר הַמְּדוּרָה, צָרִיךְ נֵר אַחֵר.


ו
 
מַנִּיחוֹ לְמַעְלָה מִג' טְפָחִים, וּמִצְוָה לְהַנִּיחוֹ לְמַטָּה (ח) מִי' טְפָחִים, וְאִם הִנִּיחוֹ לְמַעְלָה מִי' טְפָחִים, יָצָא, אֲבָל אִם מַנִּיחוֹ לְמַעְלָה מִכ' אַמָּה לֹא יָצָא. הגה: וַאֲפִלּוּ לְקָחָהּ כָּךְ דָּלוּק וְהִנִּיחָהּ לְמַטָּה מִכ', לֹא יָצָא, דְּהַדְלָקָה עוֹשָׂה מִצְוָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תּוֹסָפוֹת).

משנה ברורה:

סעיף ד
(יג) אם כפה וכו': שעי"ז אין מתחברים כל הפתילות יחד ודוקא כשכפה ואח"כ הדליק אבל אם הדליק ואח"כ כפה צריך לכבות ולכסות בכלי ולחזור ולהדליק:


(יד) לפי שהוא כמדורה: שמתחברות כל הלהב יחד:


(טו) בשורה בשוה: היינו שלעשות אחד נכנס ואחד יוצא ג"כ אינו כדאי שלא יבוא לעשות בעיגול:


(טז) דהוי כמדורה: ואם יש הפסק מחיצה בין נר לנר וכרחב אצבע ביניהן מותר ואפילו לא כפה עליה כלי וכן נוהגין דדוקא בקערה שאין שום הפסק בין נר לנר [ח"א]:


(יז) בפמוטות: של נחושת העשויין קנים קנים יוצאין סביבות בעיגול שהקנים חלולין ומחיצת כל קנה מפסיק בינו לבין חבירו:


(יח) מאחר שכל נר מובדל הרבה וכו': משמע מלשון זה דתרתי בעינן דהיינו שיהיו ג"כ מובדלים הקנים אחד מחבירו לבד מה שיש לכל קנה מחיצה בפני עצמה ועיין בא"ר שכתב דדי ברחב אצבע. וה"ה כשמדבקין נרות שעוה בכותל יראה שיהיו מרווח אחד מחבירו עכ"פ כשיעור אצבע:


(יט) שאין לדבקן ביחד ולהדליקן: אפילו להדביק שנים ביחד אסור וכ"ש ד' או ה' דודאי נראה כמדורה:


(כ) אפילו בנרות של שבת ויו"ט וכו': עיין בבה"ל:

סעיף ה
(כא) מבחוץ: משום פרסומי ניסא וקמפרש ואזיל כיצד אם הבית וכו':


(כב) ואם יש חצר לפני הבית וכו': וחצרותיהן היו פתוחות לר"ה:


(כג) שאין לו פתח פתוח לר"ה: וגם אין לו פתח פתוח לחצר אלא פתוחה היא לבית:


(כד) וצריך נר אחר: לעשות היכר לדבר:


(כה) ואם יש מדורה: ויכול להשתמש לפניה ויש הכירה שהנר של מצוה היא:

סעיף ו
(כו) למעלה מג"ט: דכל למטה מג' כאלו הניח בקרקע ואין ניכר שבעה"ב הניחו שם ומ"מ בדיעבד יצא [פר"ח]:


(כז) למטה מי"ט: דאיכא פרסום הנס טפי כשהוא למטה דדבר העשוי לאור אין דרך להניחה כ"כ למטה ועיין בא"ר שכתב דהא דאין העולם נזהרין בזה משום דסומכין על המרדכי שכתב דעכשיו שהורגלו להניח בפנים אין קפידא בזה אכן הטור סתם בזה ומשמע דס"ל דאין לחלק בזה וכן נוהגין כל המדקדקים כמ"ש בב"י. ואם דר בעליה מניחה בחלון שהוא לצד ר"ה אפילו אם החלון גבוה יותר מי"ט מקרקעית העליה. ואם יש לו שתי חלונות אחד למעלה מי"ט ואחד למטה מי"ט ודאי יניחנה בחלון שהיא למטה מי"ט. ובנרות בהכ"נ המנהג שהמנורה במקום גבוה:


(כח) למעלה מכ' אמה וכו': דלא שלטא ביה עינא ואין נ"מ בין אם מדליק מבחוץ ובין אם מדליק בבית:


(כט) לא יצא: וצריך לחזור ולברך כ"כ הפר"ח ועיין בפמ"ג מש"כ בזה:


(ל) והניחה למטה מכ' וכו': אבל אם הדליקה למטה מכ' ונטלה משם והניחה במקום אחר תוך כ' יוצא דהא הוי הדלקה במקומה דשני המקומות כשרים: