סימן תרלא – סכה שחמתה מרבה מצלתה ויתר דיני הסכך
וּבוֹ י' סְעִיפִים

ז וְכֵן הַקָּנִים הַבּוֹלְטִים מִן הַסְכָךְ לַצַּד הַפָּרוּץ, וְדֹפֶן אֶחָד נִמְשָׁךְ עִמָּהֶם, כָּשֵׁר אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה דֹּפֶן עַל (ו) הַצְּדָדִין יֶתֶר עַל ז' וַהֲוָה לָן לַמֵּימַר הֲרֵי גִּלָּה דַּעְתּוֹ לַעֲשׂוֹת כָּל הַסֻכָּה בִּדְפָנוֹת אֲרֻכּוֹת, וְדֹפֶן אַחֵר שֶׁנִּמְשָׁךְ עִם הַקָּנִים שֶׁל סְכָךְ אֵינוֹ מִן הַסֻכָּה אֶלָּא בִּפְנֵי עַצְמוֹ עוֹמֵד, וְנִמְצָא שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא דֹּפֶן אֶחָד שֶׁהוּא הַדֹּפֶן הַנִּמְשָׁךְ, אֲפִלּוּ הָכֵי כְּשֵׁרָה.


ח
 
סִכְּכָהּ בְּשִׁפּוּדִין שֶׁהֵם פְּסוּלִין לְסַכֵּךְ בָּהֶם, וְאֵין בָּהֶם אַרְבָּעָה וְאֵין מֵהֶם אַרְבָּעָה בְּמָקוֹם אֶחָד, וְהִנִּיחַ בֵּין שִׁפּוּד לְשִׁפּוּד כִּמְלֹא שִׁפּוּד וְנָתַן שָׁם סְכָךְ כָּשֵׁר, פָּסוּל, שֶׁאִי אֶפְשָׁר (ז) לְצַמְצֵם שֶׁיְּמַלֵּא כָּל הָאֲוִיר מִסְכָךְ כָּשֵׁר, וְנִמְצָא הַפָּסוּל מְרֻבֶּה; אֲבָל אִם הֶעְדִּיף סְכָךְ הַכָּשֵׁר מְעַט עַל הַפָּסוּל, אוֹ אִם הָיָה הַפָּסוּל נָתוּן שְׁתִי וְנָתַן הַכָּשֵׁר (ח) עֵרֶב, אוֹ אִיפְּכָא, כָּשֵׁר, שֶׁאָז מִתְמַלֵּא כָּל הָאֲוִיר מִסְכָךְ כָּשֵׁר וְדַוְקָא בְּסֻכָּה גְּדוֹלָה, אֲבָל בְּסֻכָּה קְטַנָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת מִן הַשִּׁפּוּדִים פָּחוֹת מִג' בְּמָקוֹם אֶחָד (בֵּית יוֹסֵף וּמהר"א מִפְּרַאג).


ט
 
בַּיִת הַמְקֹרֶה בִּנְסָרִים שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם מַעֲזִיבָה (פֵּרוּשׁ טִיט וּצְרוֹרוֹת שֶׁמְּשִׂימִין עֲלֵיהֶם) וּבָא (ט) לְהַכְשִׁירוֹ לְשֵׁם סֻכָּה, דַּי בָּזֶה שֶׁיָּסִיר כָּל הַמַּסְמְרִים לְשֵׁם עֲשִׂיַּת סֻכָּה, אוֹ שֶׁיִּטֹּל מִבֵּין שְׁנֵי נְסָרִים אֶחָד וְיִתֵּן סְכָךְ כָּשֵׁר בִּמְקוֹמוֹ וְכֻלָּהּ כְּשֵׁרָה, אֲפִלּוּ הַנְּסָרִים רְחָבִים אַרְבָּעָה, וְיֵשׁ מִי (י) שֶׁאוֹמֵר שֶׁצָּרִיךְ שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַנְּסָרִים רְחָבִים אַרְבָּעָה.

 

משנה ברורה


סעיף ז
(טו) אע"פ שעשה דופן וכו' – כלומר פשיטא אם אינו אלא שבעה כונתו להשתמש בכל הסוכה ולא עשה אלא כתיקון חכמים [שכך דינו לכתחלה שיכול לעשות הדופן השלישי של ז' טפחים או ע"י טפח מרווח וצורת הפתח וכנ"ל בסימן תר"ל ס"ב ועי"ז יכול להשתמש עד סוף הדופן הארוך] משא"כ כשעשה יתר על ז"ט אפשר דגילה דעתו לעשות כל הסוכה בדפנות ארוכות וכו':

סעיף ח
(טז) שהם פסולים לסכך בהם – כגון שהם של ברזל דפסולים לכו"ע ועיין לעיל בסימן תרכ"ט ס"ב:

(יז) ואין בהם ד' – דאי יש בהם ד' טפחים הלא קי"ל דסכך פסול פוסל באמצע בד"ט:

(יח) ואין מהם ד' במקום אחד – ר"ל אפילו ע"י צירוף משנים או משלשה:

(יט) שאי אפשר לצמצם וכו' – דאם היה אפשר היה מותר דקי"ל פרוץ כעומד מותר:

(כ) ונתן הכשר ערב – בין כל שפוד ושפוד נתן הכשר שם לרחבו ודחקו ביניהן שלא יפול משם לארץ:

(כא) פחות משלשה במקום אחד – דקי"ל לקמן בסימן תרל"ב ס"א דבסוכה קטנה פוסל סכך פסול בג"ט עי"ש:

סעיף ט
(כב) שאין עליהם מעזיבה – וכ"ש אם היה מעזיבה על הנסרים והסיר המעזיבה ואח"כ פקפק הנסרים דבודאי מהני דהא עביד מעשה רבה לשם סוכה [אחרונים]:

(כג) די בזה שיסיר וכו' – ומהני בזה כאלו סיכך בתחלה בכל הנסרים לשם סוכה:

(כד) כל המסמרים וכו' – הוא לשון הרא"ש והטור וברש"י איתא סותר את כולן ומנענע לשם סוכה ובפי' המשנה להרמב"ם איתא ג"כ בזה הלשון מפקפק פי' שיעקור אותן ממקומן מן מסמרים התקועין בהן וכן הרע"ב ובאור זרוע העתיק ג"כ כרש"י מכל הלין משמע דצריך לנענע את כל הנסרים:

(כה) אפילו הנסרים רחבים ד' – דאע"פ דאלו לא היתה כאן תקרה מתחלה ועכשיו הוא בא לסכך בנסרים של ד"ט לשם סוכה היה פסול מדרבנן וכנ"ל בסימן תרכ"ט סי"א משום גזרת תקרה שלא ישב תחת קורת ביתו ויאמר מה לי זה מה לי חדשה אבל השתא דזו תקרה היתה וזה בא לעשות מעשה להסיר מסמרים שלה ולנענעה לשם סוכה זה מוכיח שיודע שאמרה תורה תעשה ולא מן העשוי ותו ליכא למגזר משום תקרת ביתו. והנה זה מהני רק לענין פקפוק אבל לענין ליטול אחת מבנתיים יש דיעות בפוסקים דהלא פסקינן לקמן בסימן תרל"ב דסכך פסול פוסל באמצע בד"ט והלא נשאר אצל סכך כשר נסר בתקרה שהוא רוחב ד"ט אם לא שיזדמן ליתן סכך כשר במקום שני נסרים [שהוא שיעור סוכה ויותר] ויש שסוברין דכיון שעשה מעשה שנטל נסר מבנתיים ונתן סכך כשר מהני מעשה זו להכשיר אף מקום הנסר שבצדו:

(כו) ויש מי שאומר שצריך שלא יהיו וכו' – דעה זו חולקת אדעה קמייתא לענין פקפוק וס"ל דלא מהני כשהיו הנסרים רחבים ד"ט ולענין ליטול אחת מבנתיים יש דיעות בין האחרונים. ודע דבזה שלא היו הנסרים שבתקרה רחבין ד"ט ונטל מבין כל שני נסרים נסר אחד ונתן סכך כשר במקומו לכו"ע מותר לישב אפילו תחת הנסרים דכיון שעשה מעשה מיתכשר גם שם ואפילו הסוכה גדולה כמה אמות מיתכשר גם שם. אכן לפי המבואר בסימן תרכ"ט סי"ח דכהיום נהגו שלא לסכך כלל בנסרים אפילו פחותים מארבעה יש ליזהר מפקפוק וגם מזה אם לא בשעת הדחק: