סימן תקנד – דברים האסורים בתשעה באב
וּבוֹ כ"ה סְעִיפִים

יב הַהוֹלֵךְ לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ אוֹ אָבִיו, אוֹ מִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ, אוֹ לְצָרְכֵי מִצְוָה, עוֹבֵר בְּמַיִם עַד צַוָּארוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ; וְכֵן בַּחֲזָרָה, מֻתָּר.


יג
 
הַהוֹלֵךְ לִשְׁמֹר פֵּרוֹתָיו, עוֹבֵר בְּמַיִם עַד צַוָּארוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ; אֲבָל בַּחֲזָרָה, אָסוּר.


יד
 
הַבָּא מִן הַדֶּרֶךְ וְרַגְלָיו כֵּהוֹת, מֻתָּר לִרְחֹץ בְּמַיִם. הגה: וּמֻתָּר לִשְׁרוֹת מַפָּה בְּמַיִם בְּעֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב וּמוֹצִיאָהּ מִן הַמַּיִם וְהִיא (י) מִתְנַגֶּבֶת, וּמְקַנֵּחַ בָּהּ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו; אֲפִלּוּ אֵינוֹ עוֹשֶׂה רַק לְתַעֲנוּג, שָׁרֵי, כֵּיוָן שֶׁהִיא נְגוּבָה (טוּר).

משנה ברורה 

סעיף יב

(כג) פני רבו כו' – אפילו בחול, דאף דחיובא ליכא להקביל פניו בחול, מכל מקום מצווה איכא, שמא ישמע ממנו איזה דבר תורה.

ודווקא תלמיד ההולך אצל הרב; אבל לילך הרב אצל תלמיד, לא התירו לעבור במים, שאם יצטרך לו תלמידו, ילך הוא אצל רבו. וכן בששניהן שווין גם כן אסור:

(כד) וכן בחזרה מותר – דאם יהא אסור לחזור, יימנע מלילך לדבר מצווה:

סעיף יג

(כה) לשמור פירותיו – והתירו בזה מפני הפסד ממון. ועל כן בחזרה, דליכא בזה משום הפסד, אסור:

סעיף יד

(כו) כהות וכו' – היינו שהיו עייפים מחמת טורח הדרך, מותר, שאין זה מחמת תענוג, אלא לרפואה לחזקם:

(כז) והיא מתנגבת – עד שאין בה טופח על מנת להטפיח, הא לאו הכי אסור: