בספרו "פירקי מחשבה", כותב מגיד המישרים הרב עזריאל טאובר זצ"ל:

את הדברים שמעתי מפי עד ראייה, מן היחידים שניצלו, הרב אושרי שליט"א מארה"ב.

כידוע, רבי אלחנן וסרמן הי"ד היה נוסע מידי פעם לאסוף כספים מנדיבי עם לטובת הישיבה. בפעם האחרונה ששהה בארה"ב, הפצירו בו מקורביו כי יישאר שם ולא ישוב לעירו ברנוביץ', אך ר' אלחנן סירב לעזוב את קהילתו ואת צאן מרעיתו בימים קשים הללו.

ניכר היה כי הוא יודע לקראת מה הוא הולך, וכי חשקה נפשו להיות במחיצת רבי עקיבא וחבריו, שמסרו את נפשם על קידוש ה' באהבה.

באותה תקופה נוראה של השואה למד ר' אלחנן עם תלמידיו את הלכות קידוש ה', כשכולם מכינים את עצמם בסלודין לרגע הקדוש שבו ימסרו את נפשם על קידוש ה'.

כשהגיע יום פקודה ולקחו את אותם קדושים לגיא ההריגה, ביקש ר' אלחנן מן החייל הנאצי ימ"ש כי יניח לו לשאת כמה מילות פרידה בפני בני החבורה.

הוא דיבר בנחת, בקול רגוע ובוטח, וכך הוא אמר:
"כנראה שבשמיים בחרו בנו להיות קרבנות הציבור של כלל ישראל. עלינו לחזור בתשובה כדי שנהיה קרבן מקובל ומרוצה לפני אבינו שבשמיים. עלינו להיזהר שלא יעלו על לבנו שום מחשבות פיגול ופסול הפוסלות את הקרבן. לא נהרהר אחרי מידותיו של הקב"ה, ח"ו. אם הקרבנות שלנו יהיו קרבנות טהורים, הם אלו אשר יצילו את אחינו ואחיותינו שבאמריקה".

המשיך ר' אלחנן: "בתישעה באב לעיתותי ערב אנו אומרים: "כי אתה באש הצתה, ובאש אתה עתיד לבנותה". אותה אש שתאכל את גופינו, היא האש שתבנה את בית מקדשנו. כל יהודי הוא לבנה של אש בבניין הבית השלישי, שהרי עלינו נאמר "כי עליך הורגנו כל היום". נקבל את היסורים באהבה, ונחוש בזכות שיש לנו להיות קרבנות של כלל ישראל"…

וכך הלכו כולם בשמחה למות על קידוש ה', כיצחק אבינו שהלך לעקידה, כחתן ההולך לחופתו…