פירוש הברטנורא

פרק א – משנה א

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר עֶגְלָה בַּת שְׁנָתָהּ. עֶגְלָה עֲרוּפָה צָרִיךְ שֶׁתְּהֵא בַת שְׁנָתָהּ וְלֹא יוֹתֵר: וּפָרָה אֲדֻמָּה בַּת שְׁתֵּי שָׁנִים. דִּלְשׁוֹן פָּרָה מַשְׁמַע דְּקַשִּׁישָׁא טְפֵי מֵעֶגְלָה: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עֶגְלָה עֲרוּפָה כְּשֵׁרָה אֲפִלּוּ בַת שְׁתַּיִם. וְכָל שֶׁכֵּן בַּת שְׁנָתָהּ, אֶלָּא דַאֲפִלּוּ בַת שְׁתַּיִם עֶגְלָה הִיא. וְאַף עַל גַּב דְּקַיְמָא לָן כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר עֵגֶל, בֶּן שָׁנָה הוּא, סָבְרֵי רַבָּנָן שָׁאנֵי עֶגְלָה עֲרוּפָה דִּכְתִיב בָּהּ (דְּבָרִים כא) עֶגְלַת בָּקָר, וְלֹא כְתִיב עֶגְלָה סְתָם: שֶׁמָּא תַשְׁחִיר שֶׁלֹּא תִפָּסֵל. שֶׁאִם יִוָּלְדוּ בָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת פְּסוּלָה, דִּכְתִיב (בְּמִדְבַּר יט) אֲדֻמָּה תְמִימָה, שֶׁתְּהֵא תְמִימָה בְאַדְמִימוּת. וַהֲלָכָה, דְּפָרָה אֲדֻמָּה בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים אוֹ בַת אַרְבַּע וּזְקֵנָה כְּשֵׁרָה, אֶלָּא שֶׁאֵין מַמְתִּינִין לָהּ, שֶׁמָּא תַשְׁחִיר וְתִפָּסֵל: לֹא שָׁמַעְתִּי אֶלָּא שְׁלָשִׁית. כָּךְ שָׁמַעְתִּי שֶׁאֵין כְּשֵׁרָה לְפָרָה אֲדֻמָּה אֶלָּא שְׁלָשִׁית: כָּךְ שָׁמַעְתִּי סְתָם. וְאֵין לִי לְפָרֵשׁ: שְׁלִישִׁית. מַשְׁמַע שְׁלִישִׁית לַאֲחֵרוֹת בְּמִנְיָן, שֶׁנּוֹלְדוּ שְׁתֵּי פָרוֹת אֲחֵרוֹת לְפָנֶיהָ וְזֹאת שְׁלִישִׁית לָהֶן: שְׁלָשִׁית. מַשְׁמַע שֶׁהִיא בַת שָׁלֹשׁ שָׁנִים: רְבִיעִי לַאֲחֵרִים. כְּשֶׁיֵּשׁ אַרְבָּעָה כְרָמִים שַׁיָּךְ לוֹמַר עַל הָאַחֲרוֹן שֶׁהוּא רְבִיעִי לָאֲחֵרִים, אֲבָל רְבָעִי מַשְׁמַע כֶּרֶם בֶּן אַרְבַּע שָׁנִים: הָאוֹכֵל בְּבַיִת הַמְנֻגָּע פְּרָס. הַשּׁוֹהֶה בְּבַיִת הַמְנֻגָּע כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס, מְטַמֵּא בְגָדִים שֶׁעָלָיו. פְּרָס הוּא חֲצִי כִכָּר מִשָּׁלֹשׁ כִּכָּרוֹת לַקַּב: אָמְרוּ לוֹ אֱמֹר מִשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לִסְאָה. כְּלוֹמַר, הָיָה לְךָ לוֹמַר מִשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לַסְּאָה, שֶׁהַסְּאָה שִׁשָּׁה קַבִּין, וְשָׁלֹשׁ כִּכָּרוֹת לַקַּב הֵן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לַסְּאָה: כָּךְ שָׁמַעְתִּי. מֵרַבּוֹתַי, וְאֵין בְּיָדִי לְפָרֵשׁ לָמָּה לֹא אָמְרוּ הֵם מִשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לַסְּאָה: אֲנִי אֲפָרֵשׁ. מַאי נַפְקָא מִנַּהּ בֵּין זֶה לָזֶה: מִשָּׁלֹשׁ לְקָב אֵין בּוֹ חַלָּה. דְּחָמֵשׁ רְבִיעִיּוֹת קֶמַח וְעוֹד, חַיָּבִין בְּחַלָּה, וְהַלָּשׁ קַב בִּלְבַד אֵין מַפְרִישׁ מִמֶּנָּה חַלָּה. הִלְכָּךְ כְּשֶׁאַתָּה אוֹמֵר מִשָּׁלֹשׁ כִּכָּרוֹת לַקַּב, מַשְׁמַע שֶׁלֹּא הֻפְרָשׁ מֵהֶן חַלָּה, וּכְשֶׁאַתָּה אוֹמֵר מִשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לַסְּאָה, נִמְצָא שֶׁכָּל כִּכָּר הוּא פָחוֹת מַה שֶּׁמִעֲטַתּוּ חַלָּתוֹ, שֶׁהַלָּשׁ סְאָה צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ מִמֶּנָּה חַלָּה:

פרק א – משנה ב

וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת. בְּטָהֳרַת הַלְוִיִּם כְּתִיב [שָׁם ח] בְּפָרָשַׁת בְּהַעֲלֹתְךָ. וְהַאי שֵׁנִי יְתֵרָה הוּא, דְּכֵיוָן דִּכְתִיב בָּתְרֵיהּ וַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה, מִמֵּילָא יָדַעְנָא דִּתְרֵי נִינְהוּ, אֶלָּא כָתוּב שֵׁנִי לְלַמֵּד שֶׁהוּא בֶן שְׁתֵּי שָׁנִים, דְּכִי הֵיכִי דִלְבַת שָׁלֹשׁ קָרֵי שְׁלָשִׁית, הָכִי נַמִּי לְבֶן שְׁתַּיִם קָרֵי שֵׁנִי: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כוּ'. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: