תפריט
בְּלֵב לִבָּהּ שֶׁל אַנְטְוֶרְפֶּן הַיְּהוּדִית, עִיר הַיַּהֲלוֹמִים הַבֶּלְגִּית, אֵרַע סִפּוּר שֶׁזִּעֲזַע אֶת אַמּוֹת סִפֵּי הַקְּהִלָּה הַיְּהוּדִית הָרוֹחֶשֶׁת, וּבָהּ בָּעֵת הֵאִיר בְּאוֹר יְקָרוֹת תּוֹבָנָה נִפְלָאָה הַקְּשׁוּרָה לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ.
וְכֵיצַד הִתְוַדַּעְתִּי לַסִּפּוּר?
בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים טִפַּחְתִּי קִשְׁרֵי יְדִידוּת עִם אָדָם מְסֻיָּם. הָיִינוּ חֲבֵרִים קְרוֹבִים, מֵאֵלֶּה שֶׁחוֹלְקִים סוֹדוֹת וּרְגָעִים אִישִׁיִּים רַבִּים. יוֹם אֶחָד, כְּמוֹ צֵל חוֹלֵף, נֶעֱלַם מֵחַיַּי בְּפִתְאוֹמִיּוּת מִסְתּוֹרִית. הֶחָלָל שֶׁהוֹתִיר אַחֲרָיו הָיָה רָווּי בִּשְׁאֵלוֹת בִּלְתִּי פְּתוּרוֹת, עַד שֶׁקּוֹל הַלְּחִישׁוֹת עַל מַעֲשֵׂה עֲזִיבָתוֹ גֻּנַּב לְאָזְנַי, חוֹשֵׂף סִפּוּר שֶׁקָּשֶׁה לְהַאֲמִין לְמִשְׁמַע אָזְנַיִם.
אוֹתוֹ חָבֵר, מִסְתַּבֵּר, הָיָה פָּקִיד בָּכִיר בְּמַמְלַכְתּוֹ הָעִסְקִית שֶׁל אֶחָד מֵעֲשִׁירֵי בֶּלְגִּיָּה הַמְּפֻרְסָמִים. לְמַעַן הָאֱמֶת, הוּא הָיָה הַרְבֵּה מֵעֵבֶר לְכָךְ. אוֹתוֹ אָדָם שִׁמֵּשׁ הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה כְּנֶאֱמָן בֵּיתוֹ שֶׁל הַגְּבִיר, אִישׁ סוֹדוֹ לְכָל דָּבָר וּלְלֹא סְיָג. חֲתִימָתוֹ עַל צֵ'קִים הָיְתָה שְּׁוַת-עֵרֶךְ לַחֲתִימַת הַמַּעֲסִיק עַצְמוֹ, וְהוּא נִהֵל עִסְקָאוֹת בְּמִילְיוֹנִים כְּאִלּוּ הָיָה בַּעַל הַבַּיִת בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ. שָׁנִים שֶׁל נֶאֱמָנוּת מֻחְלֶטֶת יָצְרוּ מַעֲרֶכֶת יְחָסִים כֹּה קְרוֹבָה, עַד שֶׁחָרְגָה מִגְּבוּלוֹת יַחֲסֵי עוֹבֵד שִׁגְרָתִיִּים וְהָפְכָה לְכִמְעַט מִשְׁפַּחְתִּית.
וְאָז, בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד, הִתְנַפֵּץ הַכֹּל לִרְסִיסִים. כְּשֶׁקַּרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ עֲדַיִן לִטְּפוּ אֶת רְחוֹבוֹתֶיהָ הַשְּׁלֵוִים שֶׁל אַנְטְוֶרְפֶּן, הָעוֹבֵד פָּשׁוּט נָמוֹג, נֶעֱלַם. אַךְ לֹא לְבַדּוֹ – עִמּוֹ נֶעֱלַם גַּם רֹב רְכוּשׁוֹ שֶׁל הַמַּעֲסִיק. הַנּוֹכֵל הוֹתִיר אַחֲרָיו אָדָם מְבֻגָּר, שָׁבוּר וּמְרֻסָּק, שֶׁכָּל עוֹלָמוֹ קָרַס לְנֶגֶד עֵינָיו. כָּל מָה שֶׁנּוֹתַר לְאוֹתוֹ עָשִׁיר-לְשֶׁעָבַר הָיָה בֵּיתוֹ וּסְכוּם זָעוּם שֶׁל מְזֻמָּנִים, שִׁבְרֵי חֲלוֹם שֶׁל אִימְפֶּרְיָה כַּלְכָּלִית שֶׁנִּבְנְתָה בְּעָמָל שֶׁל עֶשְׂרוֹת שָׁנִים.
חָמֵשׁ שָׁנִים תְּמִימוֹת חָלְפוּ בִּשְׁתִיקָה. חָמֵשׁ שָׁנִים שֶׁבָּהֶן אִישׁ לֹא יָדַע הֵיכָן הוּא. לְמַפְרֵעַ הִתְבָּרֵר כִּי מָצָא מִקְלָט בְּאוֹסְטְרַלְיָה הָרְחוֹקָה, הַרְחֵק מֵעֵינֶיהָ הַשּׁוֹפְטוֹת שֶׁל הַקְּהִלָּה הַהֲמוּמָה.
עַד לַיּוֹם בּוֹ, כְּמוֹ רַעַם בְּיוֹם בָּהִיר, הוּא שָׁב. לֹא בְּמִכְתָּב מִתְנַצֵּל, לֹא בְּשִׂיחַת טֶלֶפוֹן מְהֻסֶּסֶת – אֶלָּא בְּעַצְמוֹ, בְּפֶתַח הַבַּיִת הַמֻּכָּר, בּוֹ בִּקֵּר אֵינְסְפוֹר פְּעָמִים בֶּעָבָר כְּאִישׁ אֱמוּנוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. הוּא בָּא לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה, לְנַסּוֹת לִמְצֹא מְחִילָה אֵצֶל הָאָדָם בּוֹ בָּגַד בְּצוּרָה כֹּה אַכְזָרִית.
וּבְכֵן, תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם, אֵיזֶה סִכּוּי יֵשׁ שֶׁאוֹתוֹ מַעֲסִיק, שֶׁכָּל עוֹלָמוֹ חָרַב בִּגְלַל בְּגִידַת אִישׁ אֱמוּנוֹ הַמֻּחְלָט, יַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו וְיִמְחַל? הַאִם יֵשׁ סִכּוּי בִּכְלָל שֶׁיִּפְתַּח אֶת לִבּוֹ לִסְלֹחַ?
אַךְ עָלֵינוּ לִתְהוֹת: בַּמֶּה אֲנַחְנוּ, כָּל אֶחָד וְאַחַת מֵאִתָּנוּ, שׁוֹנִים מֵאוֹתוֹ עוֹזֵר בּוֹגְדָנִי? הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶעֱנִיק לָנוּ מַתָּנוֹת יְקָרוֹת מִפָּז – אֵבָרִים שְׁלֵמִים וּבְרִיאִים: עֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת נִפְלְאוֹת הַבְּרִיאָה, אָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ קוֹל תּוֹרָה וּתְפִלָּה, פֶּה וְלָשׁוֹן לַהֲגוֹת דִּבְרֵי קְדֻשָּׁה, רַגְלַיִם לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, וּמֶה אָנוּ עָשִׂינוּ עִם הָאֵמוּן הַזֶּה? מַמָּשׁ כְּמוֹ אוֹתוֹ עוֹזֵר נֶאֱלָח, גַּם אֲנַחְנוּ לָקַחְנוּ אֶת הָאֵמוּן שֶׁנִּתַּן בָּנוּ וְהִשְׁתַּמַּשְׁנוּ בָּהֶם כְּנֶגְדּוֹ. בִּמְקוֹם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאֵבָרִים אֵלּוּ לַמַּטָּרוֹת הַנַּעֲלוֹת שֶׁלִּשְׁמָן נִתְּנוּ, גָּנַבְנוּ אֶת הַמַּתָּנוֹת הַיְּקָרוֹת הַלָּלוּ מִיִּעוּדָן הָאֲמִתִּי.
אֶלָּא שֶׁזּוֹהִי בְּדִיּוּק נְקֻדַּת הָאוֹר הַמֻּפְלָאָה: אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם הוּא רַחוּם וְחַנּוּן. הוּא אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ אֶת אָבְדָנֵנוּ אֶלָּא אֶת תְּשׁוּבָתֵנוּ. גַּם כְּשֶׁאָנוּ סוֹטִים מֵהַדֶּרֶךְ, גַּם כְּשֶׁאָנוּ מוֹעֲלִים בָּאֵמוּן שֶׁנִּתָּן בָּנוּ – הוּא מַמְתִּין לְשׁוּבֵנוּ. כְּמוֹ אָב רַחוּם, הוּא מְחַפֵּשׂ אֶת טוֹבָתֵנוּ גַּם כַּאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ רְאוּיִים לְכָךְ. לְעוֹלָם לֹא מְאֻחָר מִדַּי לָשׁוּב. גַּם כְּשֶׁהַפְּגִיעָה נִרְאֵית בִּלְתִּי הֲפִיכָה – שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה לְעוֹלָם אֵינָם נִנְעָלִים.
עִנְיָן זֶה שֶׁל הַיְּכֹלֶת לְשַׁנּוֹת וּלְהִשְׁתַּנּוֹת, אֵינֶנּוּ רַק בְּחֵטְא. הוּא בְּכָל דָּבָר הַנּוֹגֵעַ לְרוּחָנִיּוּת. אִם פִסְפַסְנוּ אֶת רַכֶּבֶת הַלִּמּוּד בַּפַּעַם הַקּוֹדֶמֶת, אַף פַּעַם לֹא מְאֻחָר לְהִצְטָרֵף. גַּם אִם לֹא עָלִינוּ בַּתַּחֲנָה הָרִאשׁוֹנָה, יֶשְׁנָן עוֹד לֹא מְעַט תַּחֲנוֹת בַּדֶּרֶךְ. עָלֵינוּ רַק לְטַפֵּס וּלְהִתְיַשֵּׁב, לְהִצְטָרֵף וּלְהַגְשִׁים חֲלוֹם שֶׁל לִמּוּד מְסַפֵּק, רָצִיף וְעָצְמָתִי, שֶׁל לִמּוּד הַמִּשְׁנָיוֹת וְהַהֲלָכוֹת הַיּוֹמִיּוֹת.
דַּלּוֹת הַמִּלִּים מִלְּתָאֵר אֶת הַתְּחוּשָׁה, מֵעִיד כָּל מִי שֶׁעָשָׂה זֹאת.
