שחיטה

מה צריך שחיטה להתירו

בהמות וחיות הכשרות ניתרות באכילה מדאורייתא על ידי שחיטת שני סימנים או רובם. שני הסימנים הם הקנה [לאויר] והושט [לאוכל]. נחלקו תנאים (כ"ט ב') אם עופות צריכים שחיטה להתירם מדאורייתא או רק מדרבנן, [אבל צריך מדאורייתא הריגה בסימנים], ולהלכה עוף צריך שחיטה מדאורייתא. מעיקר הדין עוף ניתר בשחיטת סימן אחד, או רובו, אבל לכתחילה צריך לשחוט שני סימנים גם בעוף.

מהי שחיטה כשרה

שחיטה היא חיתוך הסימנים על ידי סכין או כל דבר חד שהוא תלוש, ואין צריך שום כוונה, ולכן אם זרק סכין שלא בכוונה, ובדרך הליכתה חתכה הסכין שני הסימנים, השחיטה כשרה. אמנם צריך 'כח גברא', דהיינו שהסכין תלך מחמת כחו של אדם, ולכן אם נפלה הסכין על ידי הרוח, ובדרך הליכתה חתכה את הסימנים, השחיטה פסולה.

חמשה דברים פוסלים את השחיטה: שהייה, דרסה, חלדה, הגרמה, עיקור. והרע"ב (ריש פ"ב וע"ע רש"י דברים י"ב כ"א) הביא ברייתא שכולם הלכה למשה מסיני, וז"ל, דתניא, 'וזבחת כאשר צויתיך', מלמד שנצטוה משה בעל פה על הלכות שחיטה, על הושט ועל הקנה, וכו', עכ"ל.

וצריך להקדים שיש חילוק בין הקנה לוושט, שאם חציו של הקנה נחתך, אין הבהמה נעשית טריפה, אבל אם הושט ניקב במשהו כבר היא טריפה או נבילה (מחלוקת תנאים ל"ב א'), ונפקא מינה לענין הדברים הפוסלים את השחיטה, שאם חצי קנה 'פגום', דהיינו שנחתך שלא ע"י שחיטה כשרה, ובא ושחט עוד משהו בשחיטה כשרה ונעשה רוב שחוט מכח אותו משהו, שחיטתו כשירה, אבל בוושט אינו כן, שכיון ש'נקובת הוושט' היא טריפה או נבילה, כדי שהשחיטה תהיה כשרה, גם החיתוך של תחילת הוושט חייב להיות ע"י שחיטה כשרה, שאם הבהמה נעשית טריפה או נבילה לפני השחיטה, שוב אי אפשר להתירה.

שהייה

אם הפסיק שיעור זמן שאפשר לשחוט בו – 'כדי שחיטה' – אחרי שהתחיל לשחוט, ורק אח"כ גמר השחיטה, נקרא שהייה, והשחיטה פסולה.

ויש בזה חילוק בין הקנה לוושט, שהרי 'חצי קנה פגום' נחשב כקנה שלם ואינו לא טריפה ולא נבילה (עי' לעיל ד"ה וצריך), ונמצא שלא צריך שחיטה כשרה בחציו הראשון אלא רק בנקודת הרוב, ולכן אם שהה בשחיטת החצי הראשון של הקנה, השחיטה כשרה (גמרא כ"ח א'). אבל בוושט צריך שחיטה בכולו, ולכן אם שהה אפילו אחרי שחיטת כל דהו של הוושט, השחיטה פסולה, שהרי שהה בתוך השחיטה.

לדעת רוב הראשונים, אם שהה במיעוט בתרא של הסימן, בין בקנה ובין בוושט, השחיטה כשרה, שהרי כבר הותרה הבהמה ע"י שחיטת רוב, ושוב אינה נפסלת, ולפי דבריהם אין פסול שהייה בקנה, שהרי במיעוט קנה לא צריך שחיטה, ובמיעוט בתרא כבר הותרה הבהמה.

דנו האחרונים אם שהייה פוסלת או רק מחלקת את השחיטה, שהרי כל שהשחיטה מחולקת, הבהמה נעשית נבילה, [שבכל שחיטה הבהמה נעשית נקובת הושט לפני שנגמרה השחיטה, ואעפ"כ הותרה משום ש'בהכי אכשרה רחמנא', שאי אפשר לשחוט באופן אחר, אמנם היינו דוקא כשהכל מעשה אחד של שחיטה (עי' רש"י י"ט ב' ד"ה שחיטתו, כ' ב' ד"ה וכי), אבל אם יש הפסק בשחיטה – כגון ששהה באמצע – היא נעשית נבילה מכח המעשה הראשון, ושוב אי אפשר להתירה ע"י שחיטה].

דרסה

שנינו (פ"ב מ"ג) 'התיז את הראש בבת אחת, פסולה', ופירש הרע"ב, וז"ל, כאדם המתיז קנה או דלעת, שדוחק הסכין בכח ופוסק. וזו היא דרסה, עכ"ל, משום ששחיטה היא ע"י הולכה והבאה של סכין, שנחתכו הסימנים מכח החוד של הסכין ולא מכח שדוחק הסכין בכח.

חלדה

שנינו (שם מ"ד) 'או שהחליד את הסכין תחת השני ופסקו', והיינו שתחב את הסכין תחת הסימן השני אחרי ששחט את הסימן הראשון כדין, וחתך את הסימן השני מלמטה למעלה – מהצד של העורף כלפי הצוואר – ונקרא 'חלדה' מלשון מכוסה, שבאופן זה אין השחיטה ניכרת אלא היא מכוסה, [והוא הדין אם תחב הסכין תחת שני הסימנים בתחילה (עי' תוס' ל' ב' ד"ה או)].

והנה כבר נתבאר שאם חצי קנה היה פגום ושחט את נקודת הרוב כדין, שחיטתו כשרה, וא"כ לכאורה לא שייך פסול חלדה במיעוט קמא, אמנם רש"י כתב (ל' ב' ד"ה החליד) ששחיטתו פסולה, וצריך לומר שאע"פ שלא צריך שחיטה כשרה, מכל מקום אם שחט בפסול, פסלה, שחלדה 'פוסלת'. [ואינו דומה לשהייה שאינה פסולת במיעוט קמא (עי' לעיל ד"ה ויש), שיש לומר ששהייה רק מחלקת את השחיטה (עי' לעיל ד"ה דנו)].

הגרמה

הקנה עשוי מהרבה טבעות סביב הבשר של הקנה לכל ארכה, וכל הטבעות – מלבד הטבעת העליונה – אינן טבעות שלמות אלא הן פתוחות קצת בצד אחד, ורק הטבעת העליונה היא שלמה, והיא גם עבה יותר משאר הטבעות, והיא נקראת 'הטבעת הגדולה', ונראית כזה: והתנאים במשנה  סוברים שמקום השחיטה הוא רק עד הטבעת העליונה, ועד בכלל, ואם שחט למעלה מהטבעת העליונה, השחיטה פסולה, [וכלפי מטה השחיטה כשרה 'עד כנפי ריאה התחתונה' (גמרא מ"ה א')]. וכתב הרע"ב שלהלכה שחיטה כשרה אף למעלה קצת מהטבעת הגדולה עד ה'שיפוי כובע', ודלא כהתנאים במשנה.

עיקור

הרע"ב (פ"ב מ"ד) פירש, ע"פ רש"י, שפסול עיקור הוא תלישת הסימן, או מתיחתו, עד שנפסק, ותוספות (ט' א' ד"ה כולהו) הקשו שכל שלא חתך את הסימן בסכין, לא נחשב שחיטה כלל, ואינו מ'פסולי שחיטה', והביאו שיטת הבה"ג – וכן דעת כמה ראשונים (רמב"ם הל' שחיטה פ"ג הי"ד, ר"י מלוניל, רשב"א ור"ן שם) – שעיקור הוא שחיטת סימן אחד כשהוא עקור ממקומו [באופן שאינו נעשה טריפה], עיי"ש.