תפריט
מנחה היא קרבן הבא מן הצומח ולא מן החי. רוב המנחות הן מחיטים, אבל מנחת העומר ומנחת קנאות של סוטה הן משעורים. כל המנחות מלבד מנחת קנאות הן מ'סולת'. [כשטוחנים את הגרעין אחרי שהוסרו כל הקליפות, יש קמח וסולת, וסולת היא יותר עבה מקמח, וכשמנפים את התערובת, הקמח נופל למטה והסולת נשארת למעלה].
כל המנחות מלבד שתי הלחם ועשרה לחמי תודה הן מצה.
כל המנחות הן קדשי קדשים, ולכן נאכלות רק לזכרי כהונה בעזרה יום ולילה.
יש הרבה סוגים של מנחות (עי' לקמן 'סוגי המנחות'), ויש מהן הבאות בפני עצמן ויש מהן הבאות עם קרבן, כגון מנחת נסכים הבאה עם כל עולת בהמה ושלמים. [יש עוד קרבנות הטעונים לחם, כגון קרבן תודה וקרבנות נזיר ביום טהרתו, אבל אין דינם כמנחות, והם נאכלים בכל ירושלים כקדשים קלים (ע"ע מ"ו ב')].
יש הרבה חילוקים באופן עשיית המנחות, וברובן יש שמן ולבונה, ולכתחילה חייב להביא שמן זית זך, דהיינו השמן היוצא בכתישה הראשונה.
מנחת נדבה – אדם שמתנדב להביא מנחה, המנחה נקראת מנחת נדבה, ויש כמה סוגי מנחת נדבה: א. 'מנחת סולת' בלא אפייה או טיגון, ב. 'מנחת מחבת' המטוגנת ב'מחבת' שאין לה דפנות, ג. 'מנחת מרחשת' המטוגנת בכלי עמוק, ד. 'מנחת מאפה תנור' שנאפית בתנור, ויש בה שני סוגים: חלות ורקיקים].
מנחת חובה של יחיד – יש כמה סוגי מנחות שיחיד יכול להתחייב בהן: א. 'מנחת חוטא' [קרבן עולה ויורד של דלי דלות על ג' עבירות שבסוף פרשת ויקרא], ב. 'מנחת קנאות' של סוטה שבודקים אותה אם זינתה, ג. מנחת חביטין של כהן גדול, שמביאים מחציתה בבוקר ומחציתה בערב, [ואף כהן הדיוט יכול להביאה, רק צריך שיהא משל הכהן גדול (עי' יומא פ"ב מ"ג)], ד. 'מנחת חינוך' של כהן שמתחיל לעבוד, וכן כהן גדול שמתחיל להיות כהן גדול.
מנחת חובה של ציבור – יש ג' סוגים של מנחות המוטלות על הציבור בזמנים קבועים: א. 'מנחת העומר' בט"ז בניסן שמתירה את התבואה החדשה באכילה, ב. 'לחם הפנים', שהם י"ב חלות המונחות על השולחן 'תמיד', ומחליפים אותן כל שבת, ונאכלות לכהנים ואין מקטירים מהן כלל, [אבל מקטירים את הלבונה שבשני הבזיכים המונחים על השולחן], ג. 'שתי הלחם' שמביאים בחג השבועות, הבאות ביחד עם 'כבשי עצרת'.
מנחת נסכים – יש כמה קרבנות שצריך להביא עמו 'יין נסכים' ו'מנחת נסכים' – עולת בהמה, שלמים, חטאת מצורע ואשם מצורע.
בזבחים יש ד' עבודות הדם: שחיטה, קבלה, הולכה, וזריקה, וכנגדן במנחות יש קמיצה, מתן כלי [נתינת הקומץ לכלי שרת], הולכה והקטרה. אלא שבמנחות לפני אותן ד' עבודות, צריך 'קידוש כלי' וברובן צריך גם 'הגשה', ובמקצתן גם 'תנופה' (עי' פ"ה מ"ה ומ"ו).
קידוש כלי – מניחים את המנחה בתוך כלי שרת – ובמנחות האפויות או מטוגנות, מניחים אותה בכלי שרת אחרי האפייה או הטיגון – וקידוש כלי כשר אף בזר, ובזה המנחה מתקדשת, ואע"פ שכבר נתקדשו הסולת והשמן והלבונה בקדושת פה כשהבעלים הקדישום ואמרו 'הרי אלו למנחתי', היינו קדושת דמים, ועדיין אפשר לפדותם אם נטמאו או נפסלו, ובקידוש כלי נתקדשה המנחה בקדושת הגוף, ושוב אי אפשר לפדותה. קידוש כלי מעכב את הכשר המנחה.
תנופה – כהן מוליך ומביא לד' רוחות, ומעלה ומוריד.
הגשה – כהן מקרב את הכלי שהמנחה בתוכה למזבח, ומגישה לקרן מערבית דרומית של המזבח עד שנוגע הכלי בחודה של קרן. הגשה אינה מעכבת את המנחה.
ואח"כ עושים את ד' העבודות שהן כנגד ד' עבודות הדם בזבחים:
א. קמיצה – בכל מקום שירצה בעזרה כהן מסלק את הלבונה לצד אחד, ומכניס ידו הימנית לתוך שאר המנחה – הסולת או הפתיתים – וסוגר אצבעותיו באופן שחלק מן המנחה תפוסה בין אצבעותיו לכף ידו – לפי מה שיכול להכניס שם – ונקרא 'קומץ'. לדעת הרע"ב (פ"א מ"ב), ע"פ הרמב"ם (מעשה הקרבנות פי"ג הי"ג), למסקנת הגמרא קמיצה היא בכל ד' האצבעות, אמנם לדעת רוב הראשונים קמיצה היא רק בג' אצבעות האמצעיות. ולכולי עלמא צריך לסלק את הלבונה לצד אחד שלא יתערב אפילו קורט אחד של לבונה ב'קומץ'. קמיצה כשרה בכל העזרה ואף בהיכל, אע"פ שמנחות הן קדשי קדשים (ח', א' – ח', ב'). קמיצה במנחות דומה לשחיטה בזבחים משום שהשחיטה – מלבד שבאה להתיר את הבהמה באכילה כמו בשחיטת חולין – גם באה להפריד את הדם מן הבשר, שהדם הוא חלק גבוה הנזרק על גבי המזבח, וכמו כן קמיצה במנחה באה להפריד את הקומץ, שהוא חלק גבוה המוקטר על גבי המזבח, משאר המנחה – 'השיריים' – הנאכלת לכהנים (רש"י י"ג ב' ד"ה זה הכלל). הקומץ מוקטר דוקא ביום, דהיינו שחייב להניחם על האש לפני השקיעה, ולא כאימורים שמוקטרים אף בלילה (תמורה י"ד א'). [יש ג' מנחות שאין בהן קמיצה, אלא כל המנחה כולה מוקטרת ע"ג המזבח: מנחה של כהן, מנחת חביתין של כהן גדול שמביאים כל יום, מנחת נסכים הבאה עם עולה ושלמים ביחד עם נסכי יין].
ב. מתן כלי – כהן מניח את הקומץ בכלי שרת, ואח"כ נותן את הלבונה עליה, ונקרא 'ליקוט הלבונה', [כן דעת הרמב"ם (שם הי"ב), אבל לדעת רש"י (י"ג ב' ד"ה ליקוט) 'ליקוט הלבונה' הוא שמלקטים את הלבונה ומקטירים אותה בפני עצמה]. 'נתינה בכלי' במנחות דומה לקבלת הדם בזבחים. והנה המנחה כולה כבר נתקדשה בקידוש בכלי לפני הקמיצה, אמנם צריך לקדש את הקומץ בפני עצמו בקידוש המיוחד לו שהוא החלק המבורר שמוקטר על גבי המזבח (עי' רש"י זבחים פ"ג א' ד"ה את הראוי), [ובגמרא בסוטה (י"ד ב') אמרו שאף בזבחים הדם מתקדש פעמיים, גם ע"י הסכין של שחיטה, וגם ע"י קבלה במזרק].
ג. הולכה – כהן מוליך את הקומץ והלבונה ממקום הקמיצה למזבח. הולכה במנחות דומה להולכה בזבחים.
ד. הקטרה – מולח את הקומץ ומקטירו עם הלבונה על האש שעל המזבח, והקטרה זו דומה לשתי עבודות בזבחים, גם זריקת הדם וגם הקטרת האימורים (עי' רמב"ם פיהמ"ש פ"א מ"ג), וכיון שהיא במקום זריקת הדם, היא מעכבת את הכפרה כמו זריקה, אע"פ שהקטרת אימורים אינה מעכבת את הכפרה. משנשרף רוב הקומץ, הותרו השיריים לכהנים.
