תפריט
בקרבנות עוף אין הכהן שוחט את העוף בסכין, אלא 'מולק' את העוף בצפורנו, דהיינו שמכניס את צפורנו לתוך העורף של העוף, ולא לתוך הצוואר כמו בשחיטה, וחותך את השדרה והמפרקת עד שמגיע לסימנים, וחותכם. אע"פ ששחיטה כשרה אף בזר, מליקה כשרה רק בכהן.
המולק עוף של חולין, העוף נעשה נבילה, כדין כל בהמה ועוף שמתו שלא על ידי שחיטה, והאוכלו עובר בלאו, אבל חטאת העוף שנמלק כדין, התורה התירתו באכילה לכהנים.
בחטאת העוף הכהן חותך אחד מהסימנים [או רובו] כדין שחיטת עוף שהוא בסימן אחד, ואסור לחתוך יותר, שנאמר (ויקרא ה' ח') 'ולא יבדיל', אמנם בעולת העוף חייב להבדיל, ולכן חותך שני הסימנים, אע"פ שהכשרו של עוף בחולין הוא בסימן אחד.
בכל מליקה צריך ליזהר שלא יחתוך רוב בשר הצוואר לפני שחותך את הסימנים, משום שמיד שחתך את השדרה והמפרקת ורוב בשר, נעשה העוף נבילה ונחשב כמת, ושוב אינו מועיל לחתוך את הסימנים (חולין כ"א א').
בקרבנות עוף אין קבלת הדם בכלי וממילא אין גם הולכה.
בקרבנות עוף אין זריקה או שפיכה מכלי, או מתנה ביד, אלא 'הזאה' ו'מיצוי': בחטאת העוף הכהן 'מזה', דהיינו שנוטל את העוף עצמו ומנענו כדי להזות מדמו על המזבח, ואח"כ 'ממצה' את הדם, דהיינו שדוחק את העוף על קיר המזבח והדם מתמצה על הקיר. מיצוי בחטאת העוף הוא כמו שפיכת שיריים בשאר קרבנות. בעולת העוף יש רק מיצוי, ומיצוי בעולת העוף הוא כמו זריקה בשאר קרבנות, וכיון שבעולת העוף כבר הבדיל את הראש מהגוף, גם נוטל את הראש ודוחקו על קיר המזבח, ודמו מתמצה.
בחטאת העוף ההזאה והמיצוי הם למטה מחוט הסיקרא – כמו עולת בהמה – בקרן דרומית מערבית, שנאמר 'יסוד', ומשם נלמד שהדם של ההזאה והמיצוי צריך לירד לנקב ביסוד (עי' רע"ב ותוי"ט פ"ו מ"ד), שהוא למטה בקרן דרומית מערבית, ואם היה מזה וממצה למעלה מחוט הסיקרא, פעמים היה מזה על הקיר העליון, והדם היה מתעכב על הסובב ולא היה יורד ליסוד.
בעולת העוף המיצוי הוא למעלה מחוט הסיקרא – כמו חטאת בהמה – שבעולת העוף לא נאמר יסוד, ועוד שנאמר 'ומלק והקטיר', 'והקטיר ונמצה דמו', ודרשו מה מליקה בראש המזבח אף הקטרה בראש המזבח, ומה הקטרה בראש המזבח אף מיצוי בראש המזבח. עיקר מקום המיצוי של עולת העוף הוא בקרן דרומית מזרחית, אבל כשהיו הרבה כהנים מתעסקים במיצוי של עולת העוף, היה אפשר לעשות מיצוי גם בקרן דרומית מערבית.
יש שנתנו סימן לדבר: בעוף עולה למעלה, חטאת למטה, ובהמה הוא להיפך, שבחטאת בהמה זריקת דמה היא למעלה, ובעולת בהמה זריקת דמה היא למטה.
בחטאת בהמה האימורים מוקטרים על גבי המזבח, הבשר נאכל לכהנים, והעור ניתן לכהנים, ובעולת בהמה האימורים והבשר מוקטרים על גבי המזבח, והעור ניתן לכהנים. אמנם בקרבנות עוף או כולו לכהנים ואין למזבח כלום, או כולו למזבח ואין לכהנים כלום, שבחטאת העוף הכל לכהנים ואין האימורים למזבח, ורק דם ההזאה והמיצוי בלבד הוא למזבח, וזהו ששנינו (פ"ו סוף מ"ד) 'אין למזבח אלא דם בלבד', ובעולת העוף כולו מוקטר על גבי המזבח – בשר, אימורים ועור.
האבן עזרא ביאר על פי זה הטעם שבקרבן עולה ויורד עני מביא שתי תורים או שני בני יונה, אחד לחטאת ואחד לעולה, שהרי עשיר מביא רק כבשה או שעירת עזים לחטאת, ואינו מביא עולה, וביאר האבן עזרא (ויקרא ה' י') שכיון שבחטאת העוף אין למזבח אימורים, עני חייב להביא עולת העוף כדי להשלים את האימורים של חטאת שחסרים בחטאת העוף.
והאור שמח (הל' מעשר שני פ"ז ה"ג ובמלואים שם, ועי' בהקדמה לספר מקור ברוך) יישב על פי זה גירסא בגמרא בחולין (כ"ב א'), שיש הוה אמינא שמקריבים עולת העוף אף בלילה, והרשב"א (שו"ת סי' רע"ו) כתב שגירסא משובשת היא, שמ'ביום צוותו' נלמד שכל הקרבנות פסולים בלילה, ויישב האור שמח שכיון שמקריבים עולת העוף רק כדי להשלים הקטרת אימורים, והקטרת אימורים כשרה בלילה, הוה אמינא שאפשר להקריב עולת העוף בלילה, עיי"ש.
אמנם בספר נועם אליעזר (להגר"א רוט שליט"א, סו"ס נ"ה) הקשה שבגמרא בכריתות (ט' א') דרשו מקרא שאע"פ שגר חייב להביא עולה ושלמים, מכל מקום אם רוצה יכול להביא רק עולת העוף, אלא שאם עושה כן חייב להביא שני עופות, שלא מצינו בכל התורה כולה שמביאים קרבן אחד של עוף, עיי"ש, ואם חיוב עולת העוף בקרבן עולה ויורד הוא רק כדי להשלים את הקטרת האימורים של חטאת, בגר שנתגייר שתחילת חיובו הוא בעולה ולא בחטאת, למה יתחייב יותר מעולה אחת, אלא בעל כרחך דברי האבן העזרא הם רק טעמא דקרא, ולא ישתנו דינים מכח ביאורו, וא"כ גם אי אפשר לומר שיש הוה אמינא שמקריבים עולת העוף בלילה מכח ביאור זה.
