תפריט
לפני שנים רבות, בתקופת העלייה הגדולה ממרוקו, נהגו יהודים רבים לעבור בביתו של הגאון הקדוש רבי מאיר אבוחצירא זיע"א כדי לקבל את ברכתו לפני היציאה לדרך. העלייה לארץ ישראל לוותה אז בחששות כבדים, ורבים דאגו כיצד יצליחו להשתלב ולמצוא פרנסה במדינה החדשה.
יום אחד הגיע אל הרב יהודי שהיה נסער במיוחד. האיש החל לבכות בבכי מר והסביר לרב את פשר דאגתו: "אני אדם פשוט, אינני יודע קרוא וכתוב. איך אוכל להתפרנס בארץ ישראל, שבה כולם מלומדים ומשכילים?".
רבי מאיר הרגיע אותו ואמר: "הבורא זן ומפרנס לכל בריותיו. למי שיודע קרוא וכתוב, ה' מזמן פרנסה שדורשת ידיעת קרוא וכתוב. ולמי שאינו יודע – הוא יזמן פרנסה שבה דווקא אי-ידיעת קרוא וכתוב תהיה יתרון". האיש התעודד מהדברים, עלה ארצה והתיישב בקרית אתא.
שנים חלפו. בנו של האיש התקבל לעבודה ב"רפאל" (הרשות לפיתוח אמצעי לחימה) והפך לעוזרו האישי של אחד מבכירי מהנדסי הטילים. יום אחד שיתף המהנדס את עוזרו בבעיה בטיחותית: במשרד הצטברו ערימות ענק של תוכניות סודיות ביותר. מפאת הסיווג הביטחוני המחמיר, היה אסור להשליך אותן לאשפה הרגילה, והניירת המצטברת החלה לחנוק את המשרדים.
הציע העוזר: "צריך להביא אדם שאינו יודע קרוא וכתוב כלל, והוא זה שיופקד על גריסת והשמדת המסמכים. כך נהיה בטוחים ששום סוד לא ייחשף".
"והיכן נמצא אדם כזה היום?", תהה המהנדס. "אבי הוא האיש שאתם מחפשים", השיב העוזר.
לאחר בדיקה קפדנית שאישרה כי האב אכן אינו יודע לקרוא אפילו עיתון, וכי הוא אדם ישר והגון, הוא התקבל לעבודה. במשך שלושים שנה עבד האיש ב"רפאל" בתפקיד רגיש זה, קיבל משכורת נאה והתפרנס בכבוד.
כשהגיע לגיל פרישה, יצא לגמלאות עם פנסיה מכובדת, אך הוא לא היה מרוצה מהפסקת העבודה. הוא הגיע אל בנו של רבי מאיר, האדמו"ר הקדוש רבי דוד אבוחצירא שליט"א, ואמר לו בכאב: "אביך הבטיח לי פרנסה לכל החיים, והנה עכשיו הוציאו אותי לפנסיה". רבי דוד הרגיע אותו ואמר: "אם אבי הבטיח, דברו לא ישוב ריקם".
זמן קצר לאחר מכן, פנו מהמפעל אל האיש בבקשה דחופה שיחזור לעבודתו. התברר כי במפעל לא הצליחו למצוא מחליף אמין שאינו יודע קרוא וכתוב, והניירת הסודית שוב החלה להיערם ללא פתרון. כך חזר האיש לעבודתו, והמשיך להתפרנס בכבוד בזכות אותו "חיסרון" שממנו חשש כל כך בתחילה.
"כיצד ניתן לפנות זמן ללימוד כאשר אני נאנק תחת עול הפרנסה?", מחשבה זו עולה בראשו של האדם לעיתים קרובות. "אם אעסוק בתורה כמה שעות, איך תבוא הפרנסה?", הוא תוהה.
תוהה – וטועה.
הקב"ה אינו זקוק לאמצעים כדי לפרנס כל בשר; כאשר יוצאת מלפניו הגזירה שלאדם יהיה אוכל, דבר לא ימנע זאת ממנו.
לו רק יאמין האדם בתכלית האמונה בכך ויישב לשקוד על התורה והעבודה – אין כל ספק כי העניינים יסתדרו באופן הטוב ביותר, שכן "כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול דרך ארץ".
