'עמוד ונעשה מלאכתנו'

מסכת כלים פרק כ"ח משנה ה'

כִּפָּה שֶׁהוּא טָמֵא מִדְרָס, וּנְתָנוֹ עַל הַסֵּפֶר, טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל טָמֵא טְמֵא מֵת.

המשנה מיירי ב'כיפה', שהוא מטפחת שאשה נותנת על ראשה, ולפעמים היא גם יושבת עליו, ולכן הוא מקבל טומאת מדרס, וכמו ששנינו לעיל (פכ"ד מט"ז) 'שלש סבכות הן וכו', של ילדה טמאה טומאת מדרס'. אמנם שנינו שאם נתנו את הכיפה על הספר, דהיינו שגם ייחדו לכרוך בו ספר, וגם כרך בו ספר בפועל – 'אזמניה וצר ביה' (עי' סנהדרין מ"ח א') – שוב אין הכיפה מקבל טומאת מדרס, אלא רק שאר טומאות, שאע"פ שעדיין הוא כלי לכל דבר, מכל מקום כבר אינו ראוי למדרס.

מחלוקת ראשונים אם כיפה עולה מידי טומאתו בלא שינוי מעשה

וכתב הר"ש שאע"פ שכל כלי שירד לידי טומאה 'אינו עולה מידי טומאתו אלא בשינוי מעשה' (פכ"ה מ"ט), כאן הכיפה עולה מידי טומאת מדרס אף בלא שינוי מעשה, משום שנאסר להשתמש בכיפה בתשמיש הראשון לשכב עליו, שהרי נתינה על הספר היא כמו כריכת הספר, וכיון שקדושת הספר היא חמורה שתשמישיו נגנזים (מגילה כ"ו ב'), אסור להשתמש בו תשמיש חול ולשכב עליו, ולכן נחשב כמו שינוי מעשה, וכן כתבו תוספות בשבת (נ"ח א'). אמנם תוספות בסנהדרין כתבו דמיירי שמלבד שנתנו על הספר, גם עשה בו שינוי מעשה, שאם לא כן אינו עולה מידי טומאת מדרס.

וביאר במשנת רבי אהרן (טהרות סי' ל') שנחלקו בטעם שכלי שירד לידי טומאה אינו עולה מידי טומאתו אלא בשינוי מעשה, לפי תוספות צריך מעשה ממש כדי לשנותו, ולכן כל שלא עשה מעשה, נשאר בו דין קבלת טומאה כבתחילה, אבל הר"ש סובר שצריך מעשה רק כדי ששוב לא יעמוד לתשמישו הראשון, ולכן גם כשנאסר מלעשות בו תשמישו הראשון דינו כאילו נעשה בו מעשה, ששוב אינו עומד לתשמיש הראשון.

שיטת הרי"ד שבטומאת מדרס לא צריך כלל שינוי מעשה

בתשובות הרי"ד (סי' ט"ז) כתב שהדין שכלי שירד לידי טומאה אינו עולה מידי טומאתו אלא בשינוי מעשה, לא נאמר בטומאת מדרס, משום שבטומאת מדרס כל שנשתנה תשמישו, ושוב אינו עומד למשכב או למושב, אומרים ליושב עליו 'עמוד ונעשה מלאכתנו', וכלל הוא בטומאת מדרס שכל שאומרים ליושב עליו 'עמוד ונעשה מלאכתנו', אינו מקבל טומאת מדרס, כגון תיבה שפתחה למעלה, שהיושב עליה מבטל את תשמישה (פרק כ"ד מ"ד, ועי' פרק כ' מ"ג).

וצריך ביאור כוונתו, שכיון שכלל הוא בדיני טומאה שכלי שירד לידי טומאה אינו עולה מידי טומאתו אלא בשינוי מעשה, גם לענין טומאת מדרס כן, שעד שנעשה בו שינוי מעשה הוא עומד לתשמישו הראשון, וגם בטומאת מדרס הכלי עומד לישיבה או לשכיבה עד שנעשה בו שינוי מעשה, וממילא אין אומרים ליושב עליו 'עמוד ונעשה מלאכתנו'.

ביאור דעת הרי"ד בסברת 'עמוד ונעשה מלאכתנו'

ונראה שהרי"ד כתב כן לפי שיטתו בביאור הדין שכל שאומרים ליושב עליו 'עמוד ונעשה מלאכתנו' אינו מקבל טומאת מדרס, שהנה שנינו בברייתא בבא קמא (ס"ו ב') שממה שנאמר בתורה בדין משכב הזב 'משכבו', ממעטים משכב של גזלן – 'משכבו ולא הגזול' – ופירש רש"י (שם) שגזלן שהוא זב שישב על משכב שגזל, לא נעשה המשכב אב הטומאה של משכב הזב, והוא הדין לכל אדם שישב על משכב שאינו שלו שלא ברשות הבעלים, עיי"ש, וביאר התוספות רי"ד שם לפי פירוש זה – וכן ביאר הראב"ד (תו"כ פ' מצורע פ' זבים פרשתא ב' אות ו') – שהיושב על משכב שאינו שלו, בעל המשכב יאמר לו 'עמוד ונעשה מלאכתנו' כדי שיוכל לישב בעצמו על המשכב, ולכן אינו מקבל טומאת מדרס.

ומבואר שהסברא של 'עמוד ונעשה מלאכתנו' אינה סימן שהכלי אינו עומד לישיבה, שודאי משכב הגזול עומד לישיבה ולשכיבה, ורק לא לישיבה של אדם זה שישב עליו עכשיו, אלא הסברא של 'עמוד ונעשה מלאכתנו' היא שאין בכחו של אותו מעשה ישיבה לעשות את המשכב למשכב הזב, כיון שאותו מעשה ישיבה אינו ראוי שייעשה.

ולכן סובר הרי"ד שבדין טומאת מדרס לא שייך לומר הכלל שכלי שירד לידי טומאה אינו עולה מידי טומאתו אלא בשינוי מעשה, שכלל זה הוא בדין הכלי שהוא נשאר בדינו הראשון, אבל בטומאת מדרס כל שהמעשה ישיבה אינו ראוי שייעשה, אין בכחו לעשות משכב הזב, ולכן כל שנשתנה תשמישו של הכלי ואינו ראוי כלל לישב עליו, אף אם לא נעשה בו שינוי מעשה, מכל מקום לא שייך שייעשה משכב הזב, משום שישיבה עליו אינה ראויה שייעשה לפי התשמיש החדש של הכלי, ולכן אין בכחה לעשותו משכב הזב[1].

דעת הר"ש ותוספות בסברת 'עמוד ונעשה מלאכתנו'

והר"ש ותוספות שסוברים שאף בטומאת מדרס צריך שינוי מעשה, סוברים שהסברא של 'עמוד ונעשה מלאכתנו' היא סברא בתשמישו של הכלי, שכל שאומרים ליושב 'עמוד ונעשה מלאכתנו', סימן הוא שהכלי אינו עומד לישיבה, וכיון שאין כלי עולה מידי טומאתו אלא בשינוי מעשה, לא נשתנה ייעודו עד שנעשה בו מעשה [לפי תוספות בסנהדרין], או עד שאינו עומד לישיבה [לדעת הר"ש].

[1] גם רש"י במנחות (כ"ד ב') סובר בזה כהרי"ד, ואתי שפיר לשיטתו בדין 'משכבו' ולא הגזול.