ההלכה היומית
יום שני דברים ד' אב תשפ"ב
סימן ש"ה
סעיף י"ח

אֵין רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה וְלֹא נִתְלִים עָלֶיהָ, וַאֲפִלּוּ בְּצִדָּהּ אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ; אֲבָל צִדֵּי צְדָדִין, כְּגוֹן שֶׁדָּבָר אֶחָד מֻנָּח עַל צִדָּהּ וְהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, מֻתָּר; וְאִם עָלָה עָלֶיהָ, אֲפִלּוּ בְּמֵזִיד, יֵרֵד מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים; וּמִטַּעַם זֶה פּוֹרְקִין מַשּׂאוֹי שֶׁעָלֶיהָ; כֵּיצַד עוֹשֶׂה, מַכְנִיס רֹאשׁוֹ תַּחַת הַמַּשּׂאוֹי וּמְסַלְּקוֹ לְצַד אַחֵר וְהוּא נוֹפֵל מֵאֵלָיו. הגה: וְאָסוּר לִישֵׁב עַל (ה) קָרוֹן שֶׁעַכּוּ''ם מַנְהִיגוֹ בְּשַׁבָּת, מִשּׁוּם שֶׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּבְּהֵמָה; גַּם שֶׁלֹּא יַחְתֹּךְ זְמוֹרָה. (תוס' וְהָרֹא''שׁ ר''פ מִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ וּמָרְדְּכַי פ''ק דְּשַׁבָּת וְהַגָּהוֹת עֵרוּבִין וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם סְמַ''ג).

באר היטב

(ה) קרון. ואם בורחין בשבת מפני סכנת נפשות טוב לישב בקרון אם גבוה עשרה מלילך ברגליו כי ישיבה בקרון אין בו רק איסורא דדבנן אבל אם מהלך ברגליו יש חשש איסור דאורייתא למאן דס''ל איסור תחומין דאורייתא וכ''ש אם נושא כסף וזהב אצלו דעדיף יותר לישב בקרון מלילך ברגליו ונראה דאם הקרון אינו גבוה עשרה טפחים איכא משום איסור תחומין ע''ת וכ''כ הרלנ''ח ע''ש. ועיין מ''א סי' רס''ו ס''ב שהאריך בענין זה ובענין אם מותר לרכוב על הסוס ע''ש ומהרדב''ז סי' פ''א כתב שיותר טוב לילך ברגליו מלרכוב על הסוס דאיכא ביה תרי איסורא איסור בהמה ואיסור תחומין ע''ש. עי' בתשובת נחלת שבעה סי' פ''ג דמתיר לרכוב על הסוס ולרדוף אחר בנו שברח ויצא מן הכלל כדי לדבר על לבו ולהחזירו ע''ש:

סימן ש"ה
סעיף י"ט

בְּהֵמָה שֶׁנָּפְלָה לְאַמַּת הַמַּיִם, אִם הַמַּיִם עֲמֻקִּים וּמִפְּנֵי כָּךְ אֵין יָכוֹל לְפַרְנְסָם בִּמְקוֹמָהּ, מֵבִיא כַּרִים וּכְסָתוֹת וְנוֹתֵן תַּחְתֶּיהָ מִשּׁוּם (ו) צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים אַף עַל פִּי שֶׁמְּבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ. דִּין קֵרוּד בְּהֵמָה בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ בְּיוֹם טוֹב. (מָרְדְּכַי פ''ב דְּבֵיצָה) וְע''ל סי' תק''ג ס''ב.

באר היטב

(ו) צער. ומותר לומר לעכו''ם להעלותה ואסור להעלותה בידים אפי' אם תמות:

סימן ש"ה
סעיף כ'

מֻתָּר לוֹמַר לְעַכּוּ''ם (ז) לַחְלֹב בְּהֶמְתּוֹ בְּשַׁבָּת מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים שֶׁהֶחָלָב מְצַעֲרָהּ, וְהֶחָלָב אָסוּר בּוֹ בַּיּוֹם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לִקְנוֹתוֹ מִן הָעַכּוּ''ם בְּדָבָר מוּעָט, שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה (ח) כְּחוֹלֵב לְצֹרֶךְ יִשְׂרָאֵל.

באר היטב

(ז) לחלוב. וה''ה דמותר לומר לעכו''ם להמרות האווזים פעם א' ביום משום צער ב''ח דאין יכולין לאכול תשובת רמ''א סי' ע''ט ומשמע שם דאי ליכא עכו''ם שרי ע''י ישראל. וטוב לעשות ע''י קטן מ''א. כתב הרמב''ם החולב לתוך כלי חייב לתוך אוכל פטור וחלב אסור אפילו חולב לתוך אוכל דהוי מוקצה עיין סי' תק''ה: (ח) כחולב. כתב הלבוש דוקא באומר לו בשבת לחלוב אבל אם עושה מעצמו א''צ. וכתב הב''ח והשפחות שנשכרות לכל השנה לכל מלאכה א''צ לומר לה טלי החלב לעצמך ולקנותו ממנה דכל מה שעושה אדעתא דנפשה קא עביד לקבל שכירות דהכי נשכר מתחלה ע''ש. וכתב מ''א וטוב לחלוב לתוך המאכל כדי שיהא שבות דשבות ע''ש. ועי' מהרמ''ע מפאנו סי' קי''ב:

יום שני דברים ד' אב תשפ"ב

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן