חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה, שֶׁאֲמָדוּהוּ בְּיוֹם שַׁבָּת שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת לוֹ רְפוּאָה יְדוּעָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְלֶאכֶת חִלּוּל שַׁבָּת שְׁמוֹנָה יָמִים, אֵין אוֹמְרִים: נַמְתִּין עַד הַלַּיְלָה וְנִמְצָא שֶׁלֹּא לְחַלֵּל עָלָיו אֶלָּא שַׁבָּת אַחַת, אֶלָּא יַעֲשׂוּ מִיָּד אַף עַל פִּי שֶׁמְּחַלְּלִין עָלָיו שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת. וּלְכַבּוֹת הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁיִּישַׁן עַיֵּן לְעֵיל סִימָן רע''ח.
כְּשֶׁמְּחַלְּלִין שַׁבָּת עַל חֹלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה, מִשְׁתַּדְלִין שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי עַכּוּ''ם וּקְטַנִּים וְנָשִׁים אֶלָּא עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל גְּדוֹלִים וּבְנֵי דַּעַת. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת בְּלֹא דִּחוּי וּבְלֹא אִחוּר עַל יְדֵי שִׁנּוּי, עוֹשֶׂה עַל יְדֵי שִׁנּוּי; וְאִם אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי עַכּוּ''ם בְּלֹא אִחוּר כְּלָל, עוֹשִׂין עַל יְדֵי עַכּוּ''ם (אוֹר זָרוּעַ וש'' ומ''מ בְּשֵׁם ראב''ן) (ה) וְכֵן נוֹהֲגִים; אֲבָל בְּמָקוֹם דְּיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁיִּתְעַצֵּל הָעַכּוּ''ם, אֵין לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי עַכּוּ''ם (תּוֹסָפוֹת וְרַ''ן).
כָּל הַזָּרִיז לְחַלֵּל שַׁבָּת בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח אֲפִלּוּ אִם (ו) מְתַקֵּן עִמּוֹ דָּבָר אַחֵר כְּגוֹן שֶׁפֵּרֵשׂ מְצוּדָה לְהַעֲלוֹת תִּינוֹק שֶׁנָּפַל לַנָּהָר וְצָד עִמּוֹ דָּגִים, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
באר היטב
(ו) מתקן. נפל תינוק לבור עוקר חוליא אע''פ שהוא מתקן מדרגה. רמב''ם עי' מגן אברהם:
באר היטב
(ה) וכן נוהגים. וט''ז חולק ע''ז וכתב דיש חשש שמא אתה מכשיל לעתיד באם שיראו עכשיו שאין עושין רק ע''י עכו''ם יסברו שיש איסור ע''י ישראל ולפעמים לא יהיה עכו''ם מצוי וע''י זה יסתכן החולה במה שימתינו על העכו''ם והאריך הט''ז בראיות ומסיים עיקרא דמילתא שלא ישגיח על העכו''ם כל עיקר אע''פ שהעכו''ם לפנינו ואף שכתב רמ''א וכן נוהגין אין מזה ראיה דלאו מנהג ותיקין הוא זה עכ''ל ע''ש: