חוֹלֶה שֶׁנָּפַל מֵחֲמַת חֹלִי לְמִשְׁכָּב וְאֵין בּוֹ סַכָּנָה, הגה: אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵחוּשׁ שֶׁמִּצְטַעֵר וְחָלָה מִמֶּנּוּ כָּל גּוּפוֹ שֶׁאָז אַף עַל פִּי שֶׁהוֹלֵךְ כְּנֵפֶל לְמִשְׁכָּב דָּמִי (הַמַּגִּיד פ''ב), (ח) אוֹמְרִים לְעַכּוּ''ם לַעֲשׂוֹת לוֹ רְפוּאָה אֲבָל אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת בְּאִסוּר דְּאוֹרַיְיתָא, אֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ סַכָּנַת אֵבֶר; וּלְחַלֵּל עָלָיו יִשְׂרָאֵל בְּאִסוּר דְּרַבָּנָן בְּיָדַיִם, יֵשׁ מַתִּירִים אֲפִלּוּ אֵין בּוֹ סַכָּנַת אֵבֶר; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם יֵשׁ בּוֹ סַכָּנַת אֵבֶר (ט) עוֹשִׂין וְאִם אֵין בּוֹ סַכָּנַת אֵבֶר אֵין עוֹשִׂין; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם אֵין בּוֹ סַכָּנַת אֵבֶר עוֹשִׂין בְּשִׁנּוּי, וְאִם יֵשׁ בּוֹ סַכָּנַת אֵבֶר עוֹשִׂין בְּלֹא שִׁנּוּי; וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ סַכָּנַת אֵבֶר אֵין עוֹשִׂין לוֹ דָּבָר שֶׁהוּא נִסְמָךְ לִמְלָאכָה דְּאוֹרַיְיתָא, וּדְבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם סְמַךְ מְלָאכָה עוֹשִׂין אֲפִלּוּ אֵין בּוֹ סַכָּנַת אֵבֶר; וְדִבְרֵי הַסְבָרָא הַשְּׁלִישִׁית נִרְאִין. הגה: מֻתָּר לוֹמַר לְעַכּוּ''ם לַעֲשׂוֹת (י) תַּבְשִׁיל לְקָטָן שֶׁאֵין לוֹ מַה לֶאֱכֹל, דִּסְתָם צָרְכֵי קָטָן כְּחוֹלֶה שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה דָּמִי (ר' יְרוּחָם ני''ב ח''ט וְרַמְבַּ''ם וְרַשְׁבָּ''א). וְכָל שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי הַחוֹלֶה בְּעַצְמוֹ אָסוּר; אֲבָל כְּשֶׁעוֹשֶׂה לוֹ הָעַכּוּ''ם מֻתָּר (יא) לַחוֹלֶה לְסַיְּעוֹ קְצָת, דִּמְסַיֵּעַ אֵין בּוֹ מַמָּשׁ. (בֵּית יוֹסֵף גמ' בֵּיצָה דַּף כ''ב).
הִקִּיז דָּם וְנִצְטַנֵּן, עוֹשִׂים לוֹ מְדוּרָה אֲפִלּוּ בִּתְקוּפַת תַּמּוּז.
חוֹלֶה שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה (יב) מֻתָּר בְּבִשּׁוּלֵי עַכּוּ''ם.
באר היטב
(יב) מותר. ואם נשאר למו''ש אסור לבריא ואפי' לדידיה אם הבריא ט''ז ועיין סי' שי''ח ס''ק ה' מש''ש:
באר היטב
(ח) אומרים לעכו''ם. דוקא שצריך לה בשבת עצמו. רד''ך מ''א: (ט) עושין בשינוי. והיא הסברא הג' שנראים דבריו ועיין סעיף זה בב''י ובאחרונים וביד אהרן: (י) תבשיל. ומותר להאכילו מוקצה בידים אם א''א בע''א. או''ה: (יא) לחולה לסייעו. היינו שבלא''ה נמי מתעבדא אלא שמסייע קצת כגון עכו''ם שכוחל העין וישראל סוגר ופותח העין שיכנס בו הכחול אבל אם אינו יכול לעשות בלתי הישראל אסור ומשמע שם דאפי' במלאכה דאורייתא מסייע אין בו ממש מ''א. וכתב הט''ז כבר כתבנו דהסיוע תהיה דוקא בשעה שהעכו''ם עוסק בה ולא שיקדים לפניו כלל עיין מ''א ס''ק ב'. וכתב עוד דמלשון זה משמע דדוקא להחולה הותר בסיוע קצת אבל לא לאחר ואיני יודע בה טעם לחלק ונראה דלאו דוקא קאמר לחולה אלא ה''ה באחר ע''ש: