נוֹתְנִין סְפוֹג וַחֲתִיכוֹת בְּגָדִים יְבֵשִׁים וַחֲדָשִׁים, שֶׁאֵינָן לִרְפוּאָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסְרְטוּ הַבְּגָדִים אֶת הַמַּכָּה; אֲבָל לֹא יְשָׁנִים, שֶׁהֵם מְרַפְּאִים. וְהָנֵי מִילֵי יְשָׁנִים, שֶׁלֹּא נִתְּנוּ מֵעוֹלָם עַל הַמַּכָּה, אֲבָל אִם הָיוּ כְּבָר עַל הַמַּכָּה אֲפִלּוּ יְשָׁנִים שָׁרֵי, דְּשׁוּב אֵינָם מְרַפְּאִים.
נוֹתְנִים עָלֶה עַל גַּב מַכָּה בְּשַׁבָּת, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כִּמְשַׁמְּרָהּ, חוּץ (יז) מֵעָלֵי גְּפָנִים שֶׁהֵם לִרְפוּאָה. וְאֵין נוֹתְנִין גֶּמִּי עַל הַמַּכָּה שֶׁהוּא מְרַפֵּא (טוּר).
רְטִיָּה שֶׁנָּפְלָה (יח) מֵעַל גַּב הַמַּכָּה עַל גַּבֵּי קַרְקַע, לֹא יַחֲזִירֶנָּה; נָפְלָה עַל גַּבֵּי כְּלִי, יַחֲזִירֶנָּה (יט) וְעַל יְדֵי עַכּוּ''ם מֻתָּר לְהַנִּיחָהּ אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה. הגה: וּמֻתָּר (כ) לוֹמַר לְעַכּוּ''ם לַעֲשׂוֹת רְטִיָּה עַל מַכָּה אוֹ חַבּוּרָה (א''ו הָאָרֹךְ), וְאָסוּר לִתֵּן עָלֶיהָ אֵפֶר מַקְלֶה דִּמְרַפֵּא, כִּי אִם עַל יְדֵי עַכּוּ''ם. (מָרְדְּכַי פֶּרֶק שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים).
באר היטב
(יח) ע''ג כלי. אבל הסירה במזיד אסור להחזירה. ש''ל: (יט) וע''י עכו''ם. היינו שמצטער הרבה דאם לא היה אלא מיחוש הא כתב ב''י בשם הר''ן דאסור אפי' עכו''ם. אחרונים ועיין סי''ז: (כ) לומר וכו'. דוקא כשחלה כל גופו או שיש סכנת אבר דהא מירוח רטיה מלאכה דאורייתא הוא דחייב משום ממחק ואסור כמ''ש סימן ש''ז ס''ה. מ''א:
באר היטב
(יז) מעלי גפנים. וה''ה כל עלים שהם מרפאים וכ''ש שאסור ליתן צו''ק זאל''ב על המכה שאין בה נקב. מ''א ע''ש ס''ק ל''ג: