ההלכה היומית
יום ראשון ויגש א' טבת תשפ"ג
סימן של"ו
סעיף א'

אֵין עוֹלִים בְּאִילָן, בֵּין לַח בֵּין יָבֵשׁ, וְאֵין נִתְלִים בּוֹ וִאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע כְּלָל, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַעֲלֶה וְיִתְלֹשׁ. עָלָה בְּאִילָן בְּשַׁבָּת, בְּשׁוֹגֵג מֻתָּר לִירֵד; בְּמֵזִיד, אָסוּר לִירֵד. וְאִם עָלָה מִבְּעוֹד יוֹם, בְּכָל גַּוְנֵי מֻתָּר לִירֵד מִשֶּׁחָשְׁכָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁהָיָה דַּעְתּוֹ לִירֵד מִבְּעוֹד יוֹם, אֲבָל לֹא הָיָה דַּעְתּוֹ לִירֵד מִבְּעוֹד יוֹם לֹא יֵרֵד מִשֶּׁחָשְׁכָה, כֵּיוָן שֶׁהָיָה דַּעְתּוֹ לִישֵׁב שָׁם בְּאִסוּר. הגה: וְדַוְקָא אָדָם שֶׁעָלָה שָׁם, אֲבָל אִם הִנִּיחַ שָׁם חֵפֶץ מִבְּעוֹד יוֹם אָסוּר לִטְּלוֹ מִשָּׁם בְּשַׁבָּת (הַמַּגִּיד פֶּרֶק כ''א). וְכָל זֶה בְּאִילָן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, אֲבָל (א) קָנִים הָרַכִּים כְּיָרָק, מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם אַף עַל פִּי שֶׁמְּחֻבָּרִים בַּקַּרְקַע, דְּאֵין אִסּוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּיָּרָק (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי פֶּרֶק בַּכֹּל מְעָרְבִין בְּשֵׁם אוֹר זָרוּעַ וּבֵית יוֹסֵף).

באר היטב

(א) קנים. עיין ט''ז שהעלה לאיסור בקנים ובירק וכ''מ לשון הרמב''ם אחר שזכר תחלה דין אילן כתב ואין משתמשין במחובר לקרקע כלל מלשון זה משמע לכלול גם ירק וקנים הרכים עס''א:

סימן של"ו
סעיף ב'

שָׁרְשֵׁי (ב) אִילָן הַגְּבוֹהִים מִן הָאָרֶץ ג' טְפָחִים, אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם; פָּחוֹת מִכָּאן, מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם דִּכְקַרְקַע חֲשִׁיבֵי. וְאִם בָּאִים מִלְּמַעְלָה וְיוֹרְדִים לְמַטָּה בְּמָקוֹם שֶׁגְּבוֹהִים שְׁלֹשָׁה, אֲסוּרִים; וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין גְּבוֹהִים שְׁלֹשָׁה, מֻתָּרִים. הָיוּ גְּבוֹהִים שְׁלֹשָׁה וְחָלָל תַּחְתֵּיהֶם, אַף עַל פִּי (ג) שֶׁמִּצַּד אֶחָד אֵין חָלָל תַּחְתֵּיהֶם וַהֲרֵי הֵן שָׁוִים לָאָרֶץ, אָסוּר לִישֵׁב אֲפִלּוּ עַל צַד הַשָּׁוֶה לָאָרֶץ.

באר היטב

(ב) אילן. והוא הדין קלחי כרוב. רש''ל ביצה פ''ה: (ג) שמצד אחד. אבל אם מב' צדדים שוה לארץ ומב' צדדים גבוה ג' שרי. מ''א:

סימן של"ו
סעיף ג'

מֻתָּר לֵילֵךְ עַל גַּבֵּי עֲשָׂבִים, בֵּין לַחִים בֵּין יְבֵשִׁים, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לִתְלֹשׁ. אֲבָל הָאוֹכְלִים בְּגִנּוֹת, אֲסוּרִים לִטֹּל יְדֵיהֶם עַל הָעֲשָׂבִים (ד) שֶׁמַּשְׁקִים אוֹתָם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם מְכַוְּנִים, (ה) פָּסִיק רֵישֵׁיהּ הוּא; אֲבָל מֻתָּר לְהָטִיל בָּהֶם מֵי רַגְלַיִם אוֹ שְׁאָר (ו) מַשְׁקִין שֶׁאֵינָם מַצְמִיחִין. הגה: וְלָכֵן טוֹב לְהַחְמִיר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל (ז) בְּגִנּוֹת, אִם יִשְׁתַּמֵּשׁ שָׁם עִם מַיִם, דִּבְקֹשִׁי יֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִפְּלוּ שָׁם מַיִם (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם סֵפֶר הַתְּרוּמָה).

באר היטב

(ד) שמשקים. והמשקה מים לזרעים חייב משום חורש ומשום זורע פ''ק דמ''ק. מ''א: (ה) פסיק. ואם אוכל בגינת חבירו יש מתירין כמ''ש ססי' ש''ך כיון דלא ניחא ליה וספר הזכרונות כתב דוקא בגינת עכו''ם אמרינן לא ניחא ליה ולא משמע כן בגמרא דאמרינן דעביד בארעא דחבריה עמ''ש סי' ש''ז ס''ז. מ''א: (ו) משקים. וראוי להזהר אף במשקין. ספר הזכרונות: (ז) בגנות. וט''ז כתב ול''נ מטעם אחר דיש שם איסור טלטול ד' אמות דהא גינה שיש בה יותר מן ע' אמות הוי כרמלית ולא מהני היקף לדירה בגינה ע''ש. וא''כ לפ''ז אפי' בגינת חבירו נמי אסור ועיין ס''ק ה' מש''ש בשם המ''א:

יום ראשון ויגש א' טבת תשפ"ג

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן