הַהוֹלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מָתַי הוּא שַׁבָּת, מוֹנֶה שִׁבְעָה יָמִים מִיּוֹם שֶׁנָּתַן אֶל לִבּוֹ שִׁכְחָתוֹ וּמְקַדֵּשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּקִדּוּשׁ וְהַבְדָּלָה. וְאִם יֵשׁ לוֹ מִמַּה לְּהִתְפַּרְנֵס, אָסוּר לוֹ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה כְּלָל עַד שֶׁיִּכְלֶה מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ וְאָז יַעֲשֶׂה מְלָאכָה בְּכָל יוֹם, אֲפִלּוּ בַּיּוֹם שֶׁמְּקַדֵּשׁ בּוֹ, (א) כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ מְצֻמְצֶמֶת. וּמֻתָּר לֵילֵךְ בּוֹ בְּכָל יוֹם, (ב) אֲפִלּוּ בַּיּוֹם שֶׁמְּקַדֵּשׁ בּוֹ.
הָיָה יוֹדֵעַ מִנְיַן יוֹם שֶׁיָּצָא בּוֹ, כְּגוֹן שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַיּוֹם יוֹם רְבִיעִי אוֹ יוֹם חֲמִישִׁי לִיצִיאָתוֹ אֲבָל אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה יוֹם יָצָא, מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה בְּיוֹם שְׁמִינִי לִיצִיאָתוֹ שֶׁבְּיוֹם כָּזֶה יָצָא מִבֵּיתוֹ, דִּבְוַדַּאי לֹא יָצָא בְּשַׁבָּת; וְכֵן בְּיוֹם ט''ו, וּבְיוֹם כ''ב, וְכֵן לְעוֹלָם.
אַרְבַּע רָשֻׁיּוֹת לְשַׁבָּת; רְשׁוּת הַיָּחִיד וּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְכַּרְמְלִית (פי' רַךְ מָל לֹא לַח וְלֹא יָבֵשׁ אֶלָּא בֵּינוֹנִי הֲכָא נָמֵי לֹא רְשׁוּת הַיָּחִיד לְפִי שֶׁאֵין לוֹ מְחִצוֹת, וְלֹא רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה לְדִגְלֵי מִדְבָּר דְּלָאו לְהִלּוּכָא דְּרַבִּים עֲבֵדָא, רַשִׁ''י) וּמְקוֹם פְּטוּר.
באר היטב
(א) כדי פרנסתו. ואם יש לו לחם אסור לבשל דאין כאן פקוח נפש. ט''ז: (ב) אפי'. אבל שאר איסור דרבנן אסור לו לעשות ועיין מ''א ועיין במהר''ם גלאנט''י בספר קרבן חגיגה סי' ל''ח: