ההלכה היומית
יום רביעי תצוה ח' אדר תשפ"ג
סימן שס"ו
סעיף ט"ו

אֵימָתַי מְבָרֵךְ, בְּשָׁעָה שֶׁמְּקַבֵּץ אוֹתוֹ מִבְּנֵי הֶחָצֵר, אוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמְּזַכֶּה לָהֶם, וְאוֹמֵר: בְּהָדֵין עֵרוּבָא יְהֵא שָׁרָא לָן לַאֲפוּקֵי וּלְעַיוּלֵי מִן הַבָּתִּים לֶחָצֵר, וּמִן הֶחָצֵר לַבָּתִּים, וּמִבַּיִת לְבַיִת לְכָל הַבָּתִּים שֶׁבֶּחָצֵר. וְאִם גָּבוּ הָעֵרוּב וְלֹא בֵּרְכוּ עָלָיו, אֵין הַבְּרָכָה מְעַכֶּבֶת וּמֻתָּרִים לְטַלְטֵל.

סימן שס"ז
סעיף א'

אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם מְעָרֶבֶת לוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, אֲפִלּוּ אִם מִחָה בָּהּ שֶׁלֹּא לְעָרֵב, וַאֲפִלּוּ אֵין רָגִיל לְעָרֵב עִמָּהֶם. וְהָנֵי מִילֵי כְּשֶׁאוֹסֵר עֲלֵיהֶם, כְּגוֹן שֶׁאֵין הַבַּיִת פָּתוּחַ אֶלָּא לְאוֹתוֹ חָצֵר; אֲבָל אִם הוּא פָּתוּחַ לִשְׁתֵּי חֲצֵרוֹת, בְּאַחַת רָגִיל לָצֵאת וְלָבֹא תָּדִיר שֶׁאוֹסֵר עֲלֵיהֶם, וּבְאַחַת אֵינוֹ רָגִיל לָצֵאת וְלָבֹא, בְּרָגִיל, שֶׁאוֹסֵר, מְעָרֶבֶת שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ אֲפִלּוּ אֵינוֹ רָגִיל לְעָרֵב, וּכְשֶׁאֵינוֹ רָגִיל לָצֵאת וְלָבֹא נָמֵי אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אוֹסֵר, אִם רָגִיל לְעָרֵב עִמָּהֶם מְעָרֶבֶת שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ; אֲבָל אִם אֵינוֹ אוֹסֵר וְגַם אֵינוֹ רָגִיל לְעָרֵב עִמָּהֶם, אֵינָהּ מְעָרֶבֶת שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ. וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא מִחָה בָּהּ בְּפֵרוּשׁ, אֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ רָגִיל לְעָרֵב עִמָּהֶם וְאֵינוֹ אוֹסֵר, מְעָרֶבֶת שֶׁלֹּא בִּידִיעָתוֹ דְּמִסְתָמָא נִיחָא לֵיהּ; אֲבָל אֵינָהּ יְכוֹלָה (א) לְזַכּוֹת מִשֶּׁלּוֹ לַאֲחֵרִים שֶׁלֹּא בִּידִיעָתוֹ. וְאִם אֵין הַבַּעַל וְהָאִשָּׁה בָּעִיר, יְכוֹלִים בְּנֵי הַבַּיִת לְעָרֵב שֶׁלֹּא בִּידִיעָתוֹ אִם אֵין הַבַּיִת פָּתוּחַ אֶלָּא לְחָצֵר אַחַת; וַאֲפִלּוּ אִם הָיָה פָּתוּחַ לִשְׁתֵּי חֲצֵרוֹת, אִם הוּא רָגִיל לְעָרֵב לְאַחַת מֵהֶם מְעָרְבִין עָלָיו, אֲבָל אִם אֵינוֹ רָגִיל לֹא. אֲבָל (ב) בְּנֵי הֶחָצֵר אֵין יְכוֹלִים לִקַּח פִּתּוֹ מִבֵּיתוֹ (ג) לְעָרֵב שֶׁלֹּא מִדַּעַת אֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת, אֲפִלּוּ רָגִיל עִמָּהֶם וְאוֹסֵר עֲלֵיהֶם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין אִשְׁתּוֹ מְעָרֶבֶת אֶלָּא שֶׁלֹּא בִּידִיעָתוֹ, אֲבָל אִם אוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְעָרֵב עִמָּהֶם, לֹא. וְאִם הוּא רָגִיל לְעָרֵב עִמָּהֶם וְעַכְשָׁו אֵינוֹ רוֹצֶה, בְּנֵי חָצֵר נִכְנָסִים לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וְנוֹטְלִים מִמֶּנּוּ בְּעַל כָּרְחוֹ. וְאִם אֵינוֹ רָגִיל אֵינָם יְכוֹלִים לִטֹּל מִמֶּנּוּ בְּעַל כָּרְחוֹ אֲבָל כּוֹפִין אוֹתוֹ בְּבֵית דִּין לְעָרֵב עִמָּהֶם אוֹ בֵּית דִּין יוֹרְדִין לִנְכָסָיו. הגה: מִי שֶׁאֵינוֹ רָגִיל לְעָרֵב, וְעֵרֵב עִם בְּנֵי הֶחָצֵר וְחָזַר מֵעֵרוּבוֹ, צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְזַכּוֹת; אֲבָל אִם רָגִיל לְעָרֵב הָוֵי עֵרוּב בְּעַל כָּרְחוֹ (הָרֹא''שׁ פֶּרֶק הַדָּר).

באר היטב

(א) לזכות. נ''ל דממזונותיה רשאה לזכות. מ''א: (ב) בני חצר. וה''ה אשתו. מ''א ע''ש: (ג) הוי עירוב. נ''ל דזהו דוקא לדעת הי''א שבני חצר נוטלין בע''כ אבל לסברא הראשונה לעולם אין יכולין לערב בלא דעת אשתו ועיין מ''א:

סימן שס"ח
סעיף א'

עֵרְבוּ וְאַחַר כָּךְ (א) נִתְקַלְקֵל הָעֵרוּב וּבָא אֶחָד מִבְּנֵי הֶחָצֵר לַחֲזֹר וּלְתַקְּנוֹ, אִם בָּא לְעָרֵב מִמִּין הָרִאשׁוֹן, אֲפִלּוּ כָּלָה, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ וַאֲפִלּוּ מְעָרֵב עֲלֵיהֶם מִשֶׁלָּהֶם. וְאִם בָּא לְעָרֵב מִמִּין אַחֵר, אִם כָּלָה הָרִאשׁוֹן צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ לָהֶם, אִם מְעָרֵב מִשֶׁלָּהֶם; וְאִם מִשֶּׁלּוֹ, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעָם כְּלָל. וְאִם לֹא כָּלָה הָרִאשׁוֹן אֶלָּא נִתְמַעֵט, אַף עַל פִּי שֶׁמְּעָרֵב מִשֶׁלָּהֶם אֵינוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעָם.

באר היטב

(א) נתקלקל. זה מיירי בשבת ראשון דנתקלקל קודם שנכנס שבת ראשון דאלו בשבת שניה א''צ תיקון דהא סוף עירוב הוא וכשר בנשתייר אפי' בכל שהוא כמ''ש אח''כ:

יום רביעי תצוה ח' אדר תשפ"ג

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן