כָּל זְמַן שֶׁאֵין הָעַכּוּ''ם חוֹזֵר בּוֹ, מוֹעִיל הַשְּׂכִירוּת וַאֲפִלּוּ לִזְמַן מְרֻבֶּה. וְאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר מִשְּׂכִירָתוֹ עַד (ה) שֶׁיַּחֲזִיר הַדָּמִים (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשִׁ''י פֶּרֶק הַדָּר).
אִם שְׂכָרוֹ מֵהָעַכּוּ''ם (ו) לִזְמַן יָדוּעַ, לִכְשֶׁיִּכְלֶה הַזְּמַן צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִשְׂכֹּר שֵׁנִית וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְעָרֵב, דְּאֵין עֵרוּב רִאשׁוֹן חוֹזֵר וְנֵעוֹר.
באר היטב
(ו) לזמן. נ''ל דאם שוכרין מעכו''ם ומת והניח יורש אין מועיל מה ששכרו מן המוריש דאז נתבטל השכירות וצריך לחזור ולשכור מן היורש ט''ז וכ''כ הט''ז בסי' שצ''א ס''ק ג' ע''ש ועיין סי' שפ''ג. וכן פסק בתשו' חכם צבי סי' ו' כוותיה ולא מטעמיה. וכן נ''ל עיקר ודלא כמ''ש בתשובת שבות יעקב ח''ב סי' ז' דאין צריך לחזור ולשכור מן היורש. ומ''ש שם שכן פסק מהרימ''ט בת''א ליתא דמשם אין ראיה לומר שאם מת שא''צ לחזור ולשכור מיורש. יד אהרן ועיין מ''ש בסי' שצ''א ס''א ועיין בדברי שמואל סי' נ''ז:
אִם שְׂכָרוֹ מֵהָעַכּוּ''ם לִזְמַן יָדוּעַ, וּבְתוֹךְ הַזְּמַן הִשְׂכִּיר הָעַכּוּ''ם דִּירָתוֹ לְאַחֵר, דַּי בַּשְּׂכִירוּת הָרִאשׁוֹן.
באר היטב
(ה) שיחזור. כתב המ''א היינו כששכרו סתם וחזר בו קודם שבת ראשונה. ואם החזיק בה משנכנס השבת שוב אינו יכול לחזור בו. ואם שכרו לזמן אינו יכול לחזור בו עד כלות הזמן עכ''ל. והט''ז כתב דאפי' שכרו לזמן מצי למהדר אפי' תוך הזמן אם נותן הדמים ע''ש. ועי' בתשובת שבות יעקב ח''ב סי' ז' שדחה דבריו ע''ש. ועיין מ''ש היד אהרן עליו: