אִם אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׂכִּיר, יִתְקָרֵב לוֹ אֶחָד מִבְּנֵי הֶחָצֵר עַד שֶׁיַּשְׁאִיל לוֹ רְשׁוּתוֹ שֶׁיְּהֵא לוֹ רְשׁוּת (ז) לְהַנִּיחַ בּוֹ שׁוּם דָּבָר, דַּהֲוָה לֵיהּ כִּשְׂכִירוֹ וּלְקִיטוֹ, וּמַשְׂכִּיר שֶׁלֹּא מִדַּעַת הָעַכּוּ''ם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַשְׂכִּיר, אֶלָּא נוֹתֵן עֵרוּבוֹ וְדַיּוֹ.

אִם יִחֵד לוֹ מָקוֹם בַּבַּיִת שֶׁמַּשְׁאִיל לוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ כִּשְׁלוּחוֹ בְּכָל הַבַּיִת, (ח) לֹא מְהָנֵי.

שְׂכָרוֹ מִשְּׂכִירוֹ וּלְקִיטוֹ לִזְמַן, אַף עַל פִּי שֶׁסִלְּקוֹ תּוֹךְ הַזְּמַן מִהְיוֹת שְׂכִירוֹ וּלְקִיטוֹ, מֻתָּרִים עַד תֹּם הַזְּמַן. אֲבָל אִם שְׂכָרוֹ מִמֶּנּוּ סְתָם, כֵּיוָן שֶׁסִלְּקוֹ נִתְבַּטֵּל הַשְּׂכִירוּת. הגה: וְהוּא הַדִּין אִם שְׂכָרוֹ (ט) מִגִּזְבָּר הַמֶּלֶךְ וְנִסְתַּלֵּק לְגַמְרֵי מִן הַמֶּלֶךְ; אֲבָל אִם לֹא סִלְּקוֹ רַק מִן הַגִּזְבָּרוּת, וַעֲדַיִן אוֹכֵל פְּרַס הַמֶּלֶךְ, עֲדַיִן מִקְרֵי שְׂכִירוֹ וּלְקִיטוֹ וְיוּכַל לִשְׂכֹּר מִמֶּנּוּ וְלָכֵן גַּם שְׂכִירוּת הָרִאשׁוֹן עֲדַיִן קַיָּם. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ''א).