ההלכה היומית
יום ראשון בהר-בחוקותי ט"ז אייר תשפ"ג
סימן ת"ט
סעיף ז'

כֵּיצַד עֲשִׂיַּת עֵרוּב, אִם רוֹצֶה לֵילֵךְ בְּסוֹף הַתְּחוּם אוֹ בְּתוֹכוֹ וּלְהַחְשִׁיךְ שָׁם, זֶה הוּא עִקַּר מִצְוָתוֹ. וַאֲפִלּוּ לֹא אָמַר: שְׁבִיתָתִי בַּמְּקוֹמִי, אֶלָּא הֶחְשִׁיךְ שָׁם וְשָׁתַק, לֹא שְׁנָא מִי שֶׁיּוֹצֵא מִבֵּיתוֹ לְהַחְשִׁיךְ עַל הַתְּחוּם לֹא שְׁנָא מִי שֶׁבָּא בַּדֶּרֶךְ וְחָשְׁכָה לוֹ, קוֹנֶה אַלְפַּיִם אַמָּה בְּלֹא אֲמִירָה. וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה לִטְרֹחַ לְהַחְשִׁיךְ שָׁם, יֵלֵךְ מִבְּעוֹד יוֹם וְיַנִּיחַ שָׁם מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת, (ו) כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מְזוֹנוֹ. וְאִם הוּא חוֹלֶה אוֹ רְעַבְתָּן, שִׁעוּרוֹ שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת שֶׁהֵם כְּשִׁשָּׁה בֵּיצִים מִפַּת, וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן שס''ח סָעִיף ג', אוֹ מִכָּל דָּבָר שֶׁמִּשְׁתַּתְּפִין בּוֹ שִׁתּוּפֵי מְבוֹאוֹת; וְאִם הוּא לִפְתָּן, בִּכְדֵי לֶאֱכֹל בּוֹ שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת סַגֵּי. וְאוֹמֵר: בְּזֶה הָעֵרוּב אֶהְיֶה מֻתָּר לֵילֵךְ לְמָחָר אַלְפַּיִם אַמָּה, וְחוֹזֵר וְלָן בְּבֵיתוֹ וַאֲפִלּוּ הָכֵי מוֹדְדִים לוֹ תְּחוּמוֹ מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים כְּאִלּוּ דָּר שָׁם. אֲבָל הַתַּלְמִידִים הָאוֹכְלִים אֵצֶל בַּעֲלֵי בָּתִּים, שֶׁבָּתֵּיהֶם בַּשָּׂדֶה וְחוֹזְרִים וְלָנִים בְּבֵית רַבָּם, מוֹדְדִין לָהֶם תְּחוּמָם מִבֵּית רַבָּם שֶׁהוּא מְקוֹם לִינָתָם שֶׁהוּא לָהֶם עִקָּר, שֶׁשָּׁם הָיוּ (ז) חֲפֵצִים גַּם לֶאֱכֹל אִלּוּ הָיָה שָׁם מְזוֹנָם.

באר היטב

(ו) כל א'. עיין ט''ז ומ''א מה שהגיהו: (ז) חפצים. וכן הרועים הלנים בשדה הולכים אחר מקום לינתן שגם שם היו חפצים לאכול וכן הקייצים ושומרי פירות גמרא דף ע''ג:

סימן ת"ט
סעיף ח'

אִם יִרְצֶה יִשְׁלַח הָעֵרוּב עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, וְיֹאמַר: בְּזֶה הָעֵרוּב יְהֵא פְּלוֹנִי מֻתָּר לֵילֵךְ. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן אוֹ שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָּעֵרוּב; וְאִם שְׁלָחוֹ עַל יְדֵי חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן אוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים אוֹ אֶחָד שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָּעֵרוּב, אֵינוֹ עֵרוּב. וְאִם אָמַר לְאַחֵר לְקַבְּלוֹ מִמֶּנּוּ, וּשְׁלָחוֹ עַל יְדֵי אֶחָד מֵאֵלּוּ וַאֲפִלּוּ שְׁלָחוֹ עַל הַפִּיל אוֹ עַל הַקּוֹף וְרָאָה מֵרָחוֹק שֶׁהִגִּיעַ שָׁם וּנְתָנוֹ לוֹ, הָוֵי עֵרוּב אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאָה שֶׁהִנִּיחוֹ הָאַחֵר, דַּחֲזָקָה: שָׁלִיחַ עוֹשֶׂה (ח) שְׁלִיחוּתוֹ. וְכֵן רַבִּים שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ בְּעֵרוּבֵי תְּחוּמִין וְרָצוּ לִשְׁלֹח עֵרוּבָם בְּיַד אַחֵר, הֲרֵי אֵלּוּ מְשַׁלְּחִין.

באר היטב

(ח) שליחותו. ואפי' באיסור דאורייתא וכגון שיש מכשול למשלח אם לא יעשה שליחותו כגון הכא אבל האומר לשלוחו צא ותרום ומצא תרום אין חזקתו תרום דאין השליח חושש לתרום כי אם לא ימצא התרומה אצל הכרי ידע המשלח שאינו תרום וא''כ חיישינן שהשליח לא תרם ואיש אחר תרם תוס' והרא''ש וצ''ע שביו''ד סי' של''א סל''ד כתב שאם מצא הכרי תרום אמרינן השליח תרם וצ''ע מ''א ע''ש. אם ידעינן שעשה שליחותו אלא שספק אם שינה השליח אמרינן ודאי לא שינה הרב בצלאל סי' כ''ט:

סימן ת"ט
סעיף ט'

אֶחָד אוֹ רַבִּים שֶׁאָמְרוּ לְאֶחָד: צֵא עָרֵב עָלֵינוּ, וְעֵרֵב עֲלֵיהֶם בְּאֵיזֶה רוּחַ שֶׁרָצָה, הֲרֵי זֶה עֵרוּב וְיוֹצְאִים בּוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא יִחֲדוּ לוֹ רוּחַ.

יום ראשון בהר-בחוקותי ט"ז אייר תשפ"ג

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן