הַמְעָרֵב לְרַבִּים מִשֶּׁלּוֹ, אוֹמֵר: הֲרֵי עֵרוּב זֶה בִּשְׁבִיל כָּל בְּנֵי הָעִיר, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת (א) לְכָל אֶחָד וְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה יִסְמֹךְ עָלָיו. וְצָרִיךְ לִזְכּוֹת לָהֶם עַל יְדֵי אַחֵר הָרָאוּי, כְּמוֹ בְּעֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת. וְעַיֵּן לְעֵיל סי' שס''ו ס''י. וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעָם. וְכָל מִי שֶׁהוֹדִיעוֹ מִבְּעוֹד יוֹם, אֲפִלּוּ לֹא גָּמַר בְּלִבּוֹ לִסְמֹךְ עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם אֶלָּא לְאַחַר שֶׁחָשְׁכָה, הָוֵי עֵרוּב. אֲבָל אִם לֹא הוֹדִיעוֹ מִבְּעוֹד יוֹם, אֵינוֹ יָכוֹל לִסְמֹךְ עָלָיו לְאַחַר שֶׁתֶּחְשַׁךְ. וְכֵן מִי שֶׁהִנִּיחַ עֵרוּב לְכָל שַׁבְּתוֹת הַשָּׁנָה, וְאָמַר: אֵיזֶה מֵהֶם שֶׁאֶרְצֶה אֵלֵךְ וְאֶסְמֹךְ עָלָיו, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָּמַר בְּלִבּוֹ עַד לְמָחָר, יָכוֹל לִסְמֹךְ עָלָיו. וְכֵן מִי שֶׁשָּׁמַע שֶׁיֵּשׁ לְחָכָם לָבוֹא, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאֵיזֶה רוּחַ, וְהִנִּיחַ שְׁנֵי עֵרוּבִים וְאָמַר: לְאוֹתוֹ צַד שֶׁיָּבֹא הֶחָכָם יַקְנֶה לִי עֵרוּב לָרוּחַ שֶׁיָּבֹא לוֹ הֶחָכָם, קָנָה לוֹ. אוֹ אָמַר: אִם לֹא יָבֹא כְּלָל אֶהְיֶה כִּבְנֵי עִירִי, אוֹ אִם יָבוֹאוּ שְׁנַיִם לַמָּקוֹם שֶׁאֶרְצֶה אֵלֵךְ, הַכֹּל לְפִי תְּנָאוֹ. וְכֵן אִם אָמַר לִשְׁנַיִם אוֹ לִשְׁלֹשָׁה: הֲרֵינִי מְעָרֵב עַל אֵיזֶה מִכֶּם שֶׁאֶרְצֶה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בֵּרֵר אֶת מִי רָצָה עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ, הָוֵי עֵרוּב.
אֵין מְעָרְבִין עֵרוּבֵי תְּחוּמִין לְאָדָם אֶלָּא לְדַעְתּוֹ, שֶׁמָּא אֵינוֹ רוֹצֶה לְעָרֵב בְּאוֹתוֹ רוּחַ שֶׁרָצָה זֶה; חוּץ מִבְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים אֲפִלּוּ אֵינָם סְמוּכִין עַל שֻׁלְחָנוֹ וְעַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים. וַאֲפִלּוּ מִחוּ בּוֹ שֶׁלֹּא לְעָרֵב עָלָיו, וַאֲפִלּוּ עֵרְבוּ הֵם עֵרוּב אַחֵר, אֵינוֹ כְּלוּם. אֲבָל בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים אֲפִלּוּ סְמוּכִים עַל שֻׁלְחָנוֹ, וְעַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים וְאִשְׁתּוֹ, אֵינוֹ מְעָרֵב עֲלֵיהֶם אֶלָּא מִדַּעְתָּם. וְאִם עֵרֵב עֲלֵיהֶם וְשָׁמְעוּ וְשָׁתְקוּ וְלֹא מִחוּ, יוֹצְאִים בְּעֵרוּבוֹ. אֲבָל אִם מִחוּ בּוֹ אוֹ שֶׁעֵרְבוּ הֵם עֵרוּב אַחֵר לְעַצְמָם, אֵין עֵרוּבוֹ עֵרוּב לָהֶם.
קָטָן בֶּן (א) שֵׁשׁ שָׁנִים אוֹ פָּחוֹת, יוֹצֵא בְּעֵרוּב אִמּוֹ וְאֵין צָרִיךְ לְהַנִּיחַ עָלָיו מְזוֹן ב' סְעֻדּוֹת לְעַצְמוֹ.
באר היטב
(א) שש שנים. עיין ט''ז בסי' תר''מ ס''ב ע''ש. ועיין מ''א כאן:
באר היטב
(א) לכל. לעיל סי' שס''ח ס''ג כתב דיני ע''ח וכתב שם די''ח גרוגרות סגי אפי' למרובין והכא בעי לכל א' נראה דבחצירות הוא האיסור משום שהאחד אוסר על חבירו מש''ה סגי שיש בין כולם י''ח גרוגרות דעי''ז הם מעורבין והיו לאחדים משא''כ בתחומין אין האיסור משום דא' אוסר על חבירו אלא דגבול יש לכל אחד אלפים אמה ותו לא וע''י עירוב נעשה כמי שדר שם ע''כ צריך כל א' להתיר לו יותר מגבולו. ט''ז ע''ש: