מֻתָּר לְהוֹלִיךְ תַּבְלִין וּמָדוֹךְ אֵצֶל מְדוֹכָה, אוֹ מְדוֹכָה אֶצְלָם, אֲפִלּוּ דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לְהוֹלִיכָם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב.

אֵין כּוֹתְשִׁין הָרִיפוֹת בְּמַכְתֶּשֶׁת גְּדוֹלָה, אֲבָל כּוֹתְשִׁין בְּמַכְתֶּשֶׁת קְטַנָּה שֶׁזֶּה הוּא הַשִּׁנּוּי שֶׁלָּהּ; וּבְא''י, אֲפִלּוּ בִּקְטַנָּה אָסוּר; וְכֵיוָן שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים עַכְשָׁו מַה נִּקְרֵאת גְּדוֹלָה אוֹ קְטַנָּה, יֵשׁ לֶאֱסֹר הַכֹּל. הגה: וּמֻתָּר (ג) לִגְרֹר גְּבִינָה בְּיוֹם טוֹב עַל הַכְּלִי שֶׁהוּא מוֹרַג חָרוּץ, מִיהוּ צָרִיךְ (ד) שִׁנּוּי מְעַט, כְּמוֹ דִּיכַת מֶלַח (ריב''ש סִימָן קפ''ד); וְהוּא הַדִּין (ה) מַצּוֹת, בְּלֹא שִׁנּוּי, מִשּׁוּם דְּאֵין טְחִינָה בָּאֳכָלִין שֶׁהָיוּ טְחוּנִין תְּחִלָּה (מַהֲרִי''ל).

מֻתָּר אָדָם (ו) לִמְדֹּד תַּבְלִין לִתֵּן בַּקְּדֵרָה, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַקְדִּיחַ תַּבְשִׁילוֹ (פי' שֶׁלֹּא יִשְׂרְפֶנּוּ וִיקַלְקְלֶנּוּ מֵחֲמַת רִבּוּי תַּבְלִין).