מִי שֶׁבָּאָה לוֹ (א) שְׁמוּעָה בְּתוֹךְ ל' יוֹם קֹדֶם הָרֶגֶל, נִרְאֶה לִי שֶׁמֻּתָּר לְסָפְדוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא רְחוֹקָה.
נִרְאֶה לִי שֶׁמַּה שֶּׁאָנוּ נוֹהֲגִים בְּתַשְׁלוּם הַשָּׁנָה לִסְפֹּד הַמֵּת וּלְהַזְכִּיר נִשְׁמָתוֹ אֵינוֹ (ב) בִּכְלָל זֶה, וּמֻתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים לָרֶגֶל.
באר היטב
(ב) בכלל. שהרי עי''ז פוסקים האבלות שלובשין אח''כ לבנים ב''י. וכתב לבוש י''ד סי' שמ''ו אנו נוהגים להזכיר אפי' פעם ראשון אפי' בתוך הרגל:
אֵין קוֹרְעִין עַל הַמֵּת בְּחֹל הַמּוֹעֵד, אֶלָּא לִקְרוֹבָיו שֶׁהֵם חַיָּבִים לְהִתְאַבֵּל עָלָיו; וְכֵן עַל (ג) חָכָם אוֹ עַל אָדָם כָּשֵׁר; אוֹ אִם עָמַד שָׁם בִּשְׁעַת יְצִיאַת נְשָׁמָה; וְעַל קָרוֹב שֶׁחַיָּב לְהִתְאַבֵּל עָלָיו; וְעַל חָכָם קוֹרֵעַ אֲפִלּוּ אֵינוֹ בְּפָנָיו אֶלָּא שֶׁבָּאָה לוֹ שְׁמוּעָה בַּמּוֹעֵד אִם הוּא בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם; וְעַל אָדָם כָּשֵׁר אֵינוֹ קוֹרֵעַ אֶלָּא אִם כֵּן יָדַע בֵּין מִיתָה לִקְבוּרָה. הגה: וְיֵשׁ חוֹלְקִים. וְנָהֲגוּ בְּנֵי (ד) אַשְׁכְּנַז שֶׁלֹּא לִקְרֹעַ בַּמּוֹעֵד כִּי אִם עַל אָבִיו וְאִמּוֹ; וְעַל שְׁאָר הַמֵּתִים קוֹרְעִים לְאַחַר הַמּוֹעֵד (מַהֲרִי''ל וְתְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן רפ''ח); וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין מִנְהָג, יֵשׁ לִקְרֹעַ עַל כֻּלָּם.
באר היטב
(ג) חכם. ששואלים אותו דבר הלכה בכ''מ ואומר אפי' אינו יודע לישא וליתן בה נ''י. אין בזמנינו ת''ח כזה. מ''א: (ד) אשכנז. היינו אשכנז ממש אבל בפולין נהגו לקרוע על כולם מ''ב סי' ע''ב מ''א. ואף באשכנז בשמועה קרובה שהיא רחוקה אחר הרגל קורעין. אבל רחוקה אין קורעין אף על אביו ואמו הסכמת אחרונים וע' בי''ד סימן ש''מ. ואם מת אביו ונקבר בי''ט אין לקרוע בחה''מ שאינו לא שעת מיתה ולא שעת אבילות אלא יקרע אחר המועד מהר''ם מלובלין סי' ע''ד:
באר היטב
(א) שמועה. דה''ל כאלו מת תוך למ''ד יום: