בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכָל הַדּוֹמֶה לָהּ; אֲבָל בִּמְקוֹמוֹת שֶׁעוֹנַת הַגְּשָׁמִים שֶׁלָּהֶם קֹדֶם שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן אוֹ אַחַר זְמַן זֶה; כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּם וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים, יְחִידִים מִתְעַנִּים שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי וּמַפְסִיקִים בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ חֲנֻכָּה וּפוּרִים וְשׁוֹהִין אַחַר כָּךְ כְּמוֹ שִׁשָּׁה יָמִים, אִם לֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים בֵּית דִּין גּוֹזְרִין י''ג תַּעֲנִיּוֹת עַל הַסֵדֶר שֶׁאָמַרְנוּ.
כָּל תַּעֲנִית שֶׁגּוֹזְרִים הַצִּבּוּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ, אוֹכְלִים בָּהֶם בַּלַּיְלָה וְדִינָם כְּדִין שְׁאָר תַּעֲנִיוֹת; שֶׁאֵין גּוֹזְרִים עַל הַצִּבּוּר תַּעֲנִית כְּגוֹן צוֹם כִּפּוּר אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשִׂרָאֵל בִּלְבַד, וּבִגְלַל הַמָּטָר, וּבְאוֹתָם עֶשֶׂר תַּעֲנִיּוֹת שֶׁהֵם שְׁלֹשָׁה אֶמְצָעִיִּים וְשֶׁבַע אַחֲרוֹנוֹת.
הָיוּ מִתְעַנִּים עַל הַגְּשָׁמִים וְנַעֲנוּ, כַּמָּה יֵרְדוּ וְיִהְיוּ פּוֹסְקִין מִן הַתַּעֲנִית, מִשֶּׁיִּכָּנְסוּ בְּעֹמֶק הָאֶרֶץ הַחֲרֵבָה טֶפַח; וּבַבֵּינוֹנִית, שְׁנֵי טְפָחִים; וּבַעֲבוּדָה, שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וְשִׁעוּר כַּמָּה שֶׁצְרִיכִין לִירֵד לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם עַיֵּן לְעֵיל סִימָן רכ''א. וְאִם הִתְחִילוּ לִירֵד אַחַר חֲצוֹת, יַשְׁלִימוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן תקס''ט בְּסוֹפוֹ; וְאִם הִתְחִילוּ לִירֵד קֹדֶם חֲצוֹת, לֹא יַשְׁלִימוּ אֶלָּא יֹאכְלוּ (ה) וְיִשְׁתּוּ וְיַעֲשׂוּ יוֹם טוֹב, וְלָעֶרֶב יִתְקַבְּצוּ וְיֹאמְרוּ הַלֵּל הַגָּדוֹל.
באר היטב
(ה) וישתו. ובמקום דשכיחי שכרות אומרים הלל ואח''כ אוכלין ושותין. וה''ה אם רצו רוב הציבור להשלים יאמרו הלל הגדול קודם אכילה ויתחילו משיר המעלות העומדין בבית ה' עד כ''ו כי לעולם חסדו עיין מ''א וחותמין מודים אנחנו לך על כל טפה כמ''ש סי' רכ''א ושוב א''צ כל יחיד לברך עיין מ''א: