תַּעֲנִיוֹת אֵלּוּ שֶׁמִּתְעַנִּים עַל הַצָּרוֹת, אֵין מִתְעַנִּין בָּהֶם לֹא עֻבָּרוֹת וְלֹא מֵינִיקוֹת וְלֹא (ה) קְטַנִּים, וּמֻתָּרִים לֶאֱכֹל בַּלַּיְלָה אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְעַנִּים לְמָחָר, חוּץ מִתַּעֲנִית הַגְּשָׁמִים.
צִבּוּר שֶׁהָיוּ לָהֶם ב' צָרוֹת אֵין מְבַקְּשִׁים רַחֲמִים אֶלָּא עַל (ו) אַחַת מֵהֶם, דִּכְתִּיב: וַנָּצוּמָה וַנְּבַקְשָׁה מֵאֱלֹהֵינוּ עַל זֹאת (עֶזְרָא ח, כג) וְאוֹמְרִים: אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּלִבֵּנוּ צָרוֹת רַבּוֹת, עַל צָרָה פְּלוֹנִית בָּאנוּ לְהִתְפַּלֵּל; וְאִם יֵשׁ לָהֶם צָרַת רָעָב וְצָרַת דֶּבֶר, מְבַקְּשִׁים רַחֲמִים עַל הָרָעָב מִשּׁוּם דְּכִי יָהִיב רַחֲמָנָא שָׂבְעָא, לְחַיֵּי יָהִיב.
באר היטב
(ו) אחת. אבל כשיש צרה אחת יכולים להזכיר בתפלתם גם צרות אחרות וכ''ה בכמה פיוטים וסליחות. מ''א:
בְּכָל יוֹם תַּעֲנִית שֶׁגּוֹזְרִים עַל הַצִּבּוּר מִפְּנֵי הַצָּרוֹת, בֵּית דִּין וְהַזְּקֵנִים יוֹשְׁבִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבוֹדְקִים עַל מַעֲשֵׂה אַנְשֵׁי הָעִיר מֵאַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית עַד חֲצִי הַיּוֹם, וּמְסִירִין הַמִּכְשׁוֹלִים שֶׁל עֲבֵרוֹת, וּמַזְהִירִין וְדוֹרְשִׁין וְחוֹקְרִים עַל בַּעֲלֵי חָמָס וַעֲבֵרוֹת, וּמַפְרִישִׁין אוֹתָן; וְעַל בַּעֲלֵי זְרוֹעַ, וּמַשְׁפִּילִין אוֹתָם; וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ; וּמֵחֲצִי הַיּוֹם וְלָעֶרֶב, רְבִיעַ הַיּוֹם קוֹרִין בַּתּוֹרָה וּמַפְטִירִין בַּנָּבִיא, וּרְבִיעַ הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן מִתְפַּלְּלִין מִנְחָה וּמַתְרִיעִים וּמִתְוַדִּין (ז) וְזוֹעֲקִים כְּפִי כֹּחָם.
באר היטב
(ז) וזועקים. וכ' מ''א תמה אני למה אין עושין כן בזמנינו שזה עיקר התענית כמבואר בתענית דף ט''ז:
באר היטב
(ה) קטנים. ונוהגים שאין גוזרים על פחותים מי''ח לזכר וט''ו לנקיבה עמ''א: