בְּרָכוֹת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה (א) וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, שֶׁאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ כֻּלָּם (ב) לֹא יֹאמַר מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ מֵהֶם, אֶלָּא לֹא יֹאמַר כְּלוּם.
וְכֵן תְּקִיעוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ; וְהָנֵי מִלֵּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶלָּא מִקְצָת הַסִימָן, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אוֹתוֹ מִקְצָת שֶׁיּוֹדֵעַ, אֲבָל תשר''ת, תש''ת, תר''ת אֵין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, וְאִם יָדַע לַעֲשׂוֹת אֶחָד מֵהֶם אוֹ שְׁנַיִם, עוֹשֶׂה. הגה: אֲבָל הַבְּרָכוֹת אֵין מְעַכְּבִין הַתְּקִיעוֹת, וְכֵן הַתְּקִיעוֹת אֵין מְעַכְּבִין הַבְּרָכוֹת וְאֵיזֶה מֵהֶם שֶׁיּוֹדֵעַ, יַעֲשֶׂה (טוּר); וְכֵן סִדְרָן אֵינוֹ מְעַכֵּב (רַ''ן סוֹף רֹאשׁ הַשָּׁנָה), וְאִם הִתְפַּלֵּל (ג) קֹדֶם שֶׁתָּקַע, יָצָא.
באר היטב
(ג) קודם. אבל אם הקדים תרועה לתקיעה או זכרונות למלכיות לא יצא ר''ן. ויש לכסות השופר בשעת ברכה. ב''ח:
יָחִיד שֶׁלֹּא תָּקַע, חֲבֵרוֹ יָכוֹל לִתְקֹעַ לוֹ לְהוֹצִיאוֹ יְדֵי חוֹבָה; אֲבָל יָחִיד שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל ט' בְּרָכוֹת, (א) אֵין חֲבֵרוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ. הגה: וְיֵשׁ חוֹלְקִין וְאוֹמְרִים דְּאִם לֹא יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל, חֲבֵרוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ בִּתְפִלָּתוֹ (רַ''ן סוֹף רֹאשׁ הַשָּׁנָה וּמָרְדְּכַי וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי ספ''ג דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה).
באר היטב
(א) אין. אא''כ בעשרה טור והרמב''ם. והבקי אפי' בדיעבד אינו יוצא בתפלת הש''ץ כיון שמפסיקין עכשיו בפיוטים. מ''א סי' (תקנ''א) [תקצ''א] ע''ש ועיין יד אהרן שם:
באר היטב
(א) ויום הכפורים. פי' י''כ של יובל שאומרים בו ג''כ מלכיות זכרונות ושופרות: (ב) לא. ובשאר ימות השנה אם יודע ברכה א' יאמר' ואין מעכבות זה את זה: