אִם (ו) מֵת אֲשֶׁר חָטָא לוֹ, מֵבִיא י' בְּנֵי אָדָם וּמַעֲמִידָם עַל (ז) קִבְרוֹ וְאוֹמֵר: חָטָאתִי לֶאֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְלִפְלוֹנִי זֶה שֶׁחָטָאתִי לוֹ, וְנָהֲגוּ לְבַקֵּשׁ מְחִילָה בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר (מָרְדְּכַי דְּיוֹמָא).
תַּקָּנַת קַדְמוֹנֵינוּ וְחֵרֶם, שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא שֵׁם רַע עַל הַמֵּתִים.
יָכוֹל לִטְבֹּל וְלִלְקוֹת מָתַי שֶׁיִּרְצֶה, רַק שֶׁיִּהְיֶה קֹדֶם הַלַּיְלָה; וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל הַטְּבִילָה. הגה: וְאֵין צָרִיךְ לִטְבֹּל רַק פַּעַם (ח) אַחַת, בְּלֹא וִדּוּי, מִשּׁוּם קֶרִי; וְהוּא הַדִּין דְּהַטָּלַת (ט) תִּשְׁעָה קַבִּין מַיִם נָמֵי מֵהָנֵי (מהרי''ו וְכָל בּוֹ וְתשב''ץ). מִי שֶׁמֵּת לוֹ מֵת בֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, מֻתָּר לִרְחֹץ וְלִטְבֹּל בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר, דְּיוֹם כִּפּוּר מְבַטֵּל שִׁבְעָה (מַהֲרִי''ל הִלְכוֹת שְׂמָחוֹת), אַף עַל פִּי שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא (י) לִרְחֹץ כָּל שְׁלֹשִים, טְבִילַת מִצְוָה מֻתָּר. (דַּעַת עַצְמוֹ).
באר היטב
(ח) אחת. ונהגו עכשיו לטבול ג''פ ולהתודות במקוה ע''פ קבלת האר''י ז''ל גם נהגו שיטבול קודם תפלת המנחה אחרונים ויש חסידים שטובלין ל''ט טבילו' עיין של''ה: (ט) קבין. אם מצטער בטבילה. ושיעורו הוא ט''ו קוואר''ט פולי''ש ט''ז וצריך להטילו עליו בכלי שיוכל להריקו ממנו בלא הפסק' ורשאי לשפוך עליו מב' וג' כלים ובלבד שיתחיל השני עד שלא פסק הראשון אבל לא מד' כלים. מ''ם סאה מים שאובים בקרקע טובלין בו אבל לא בכלי ואם נכנס חציו תוך המקוה ועל חציו האחר שפך ט' קבין יצא עיין מ''א וכ' של''ה לגלח הצפרנים כמו אישה לבעלה. כתב המ''א לפי משמעות רמ''א מי שלא ראה קרי מן ערב ר''ה אין צריך לטבול מ''מ אדם בריא יחמיר על עצמו להטביל משום תשובה ועוד שמא ראה מים חלוקים ועכורים. אשה ששמשה תוך ג' ימים צריכה לכבד ביתה בחמין שלא תפלוט ש''ז ודוקא שלא היה סמוך לטבילתה או סמוך לוסתה דבאותן שעות רגילות להתעבר ויש לחוש שתחשחית זרע ההריון. מ''א ע''ש: (י) לרחוץ. דהיינו שעה או ב' קודם הלילה ולא קודם דהא בלא''ה יש נוהגים לטבול אחר סעודה מפסקת שיהא סמוך ליה''כ ואם כן באבל יש להחמיר וכל שאר דיני אבילות נוהג עד הלילה. מ''א ע''ש:
באר היטב
(ו) מת. אם אמר לאחד ממזר לא פגם בכבוד אביו דיכול לומר עליך כוונתי אא''כ אמר ממזר בן ממזר. יש''ש (ב''ח) [ב''ק] סימן מ''ו מ''א: (ז) קברו. וצריך לילך לשם יחף ואם הוא חוץ לי' פרסאות ישלח שלוחו יש''ש ואם חרפו לאחר מיתה א''צ לילך על קברו אלא מבקש ממנו מחיל' במקום שביישו. כנה''ג מ''א: