סִכֵּךְ בִּירָקוֹת שֶׁמְּמַהֲרִין לִיבַשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁפְּסוּלִים לִסְכָךְ מִפְּנֵי שֶׁמְּקַבְּלִים טֻמְאָה, אֵין דִּינָם כִּסְכָךְ פָּסוּל לִפְסֹל בְּאַרְבָּעָה טְפָחִים, אֶלָּא כַּאֲוִיר חֲשִׁיבֵי לִפְסֹל בִּשְׁלֹשָׁה; וְאִם אֵין דַּרְכָּם לִיבַשׁ, דִּינָם כִּסְכָךְ פָּסוּל וּפוֹסְלִים בְּד' טְפָחִים. הגה: וְכָל מַה שֶּׁדַּרְכּוֹ (יב) לִיבַשׁ תּוֹךְ שִׁבְעָה, מִיָּד דַּיְנִינָן לֵיהּ כְּאִלּוּ הוּא יָבֵשׁ (רַ''ן פ''ק דְּסֻכָּה), וְהָוֵי אֲוִיר וּפוֹסֵל בּוֹ אֲפִלּוּ מִן הַצַּד (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''ה דְּסֻכָּה).
כָּל דָּבָר הַמְחֻבָּר אֵין מְסַכְּכִין בּוֹ וְדִינוֹ כְּדִין הָאִילָן.
יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים לְסַכֵּךְ בָּהֶם (יג) לְכַתְּחִלָּה, וְהֵם מִינֵי עֲשָׂבִים שֶׁאֵינָם רְאוּיִם לַאֲכִילָה וְאֵינָם מְקַבְּלִין טֻמְאָה, וְרֵיחָם רַע אוֹ (יד) שֶׁנּוֹשְׁרִים עֲלֵיהֶן, דְּחַיְישִׁינָן שֶׁמָּא מִתּוֹךְ שֶׁרֵיחָן רַע אוֹ שֶׁעֲלֵיהֶן נוֹשְׁרִים יֵצֵא מִן הַסֻכָּה.
באר היטב
(יג) לכתחל'. ואם עבר וסיכך בהם כשר' לישב בה. מ''א: (יד) שנושרים. ודוק' שנושרים תמיד אבל אם אינם נושרים אלא בשעת הרוח כשר' וכ''מ ס''ס זה. מ''א ב''ח:
באר היטב
(יב) לייבש. ולנפול עד שישאר אויר: