כְּשֶׁהִכְשִׁירוּ בִּשְׁתֵּי דְּפָנוֹת הָעֲשׂוּיוֹת כְּמִין ג''ם בְּטֶפַח וְצוּרַת פֶּתַח, אֲפִלּוּ אִם יֵשׁ בִּשְׁתֵּי הַדְּפָנוֹת פְּתָחִים הַרְבֵּה שֶׁאֵין בָּהֶם צוּרַת פֶּתַח שֶׁכְּשֶׁתְּצָרֵף כָּל (ד) הַפָּרוּץ יִהְיֶה מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד, כְּשֵׁרָה רַק שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַפְּתָחִים (ה) בַּקְּרָנוֹת, כִּי הַמְּחִצּוֹת צְרִיכִין לִהְיוֹת מְחֻבָּרִים כְּמִין ג''ם (רַ''ן); וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בָּהֶם פִּרְצָה יְתֵרָה עַל י' אַמּוֹת; וְאִם יֵשׁ בָּהּ צוּרַת פֶּתַח, אֲפִלּוּ בְּיוֹתֵר מֵעֶשֶׂר. וּלְהָרַמְבָּ''ם, אֲפִלּוּ יֵשׁ לָהּ צוּרַת פֶּתַח, אִם יֵשׁ לָהּ פִּרְצָה יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר, פְּסוּלָה אֶלָּא אִם כֵּן עוֹמֵד מְרֻבֶּה עַל הַפָּרוּץ. הגה: וְנָהֲגוּ עַכְשָׁו לַעֲשׂוֹת מְחִצּוֹת (ו) שְׁלֵמוֹת, כִּי אֵין הַכֹּל בְּקִיאִין בְּדִין הַמְּחִצּוֹת (כָּל בּוֹ); וּמִי שֶׁאֵין לוֹ כְּדֵי צָרְכּוֹ לַמְּחִצּוֹת, עָדִיף אָז לַעֲשׂוֹת ג' מְחִצּוֹת שְׁלֵמוֹת, מִד' שֶׁאֵינָן שְׁלֵמוֹת (מַהֲרִי''ל).
נָעַץ ד' קֻנְדְּסִין, בֵּין בְּאֶמְצַע הַגַּג בֵּין עַל שְׂפַת הַגַּג, וְסִכֵּךְ עַל גַּבָּן, פְּסוּלָה; וְיֵשׁ מַכְשִׁירִין בְּנָעַץ עַל שְׂפַת הַגַּג, מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: (ז) גּוּד אַסִיק מְחִצָּתָא.
באר היטב
(ז) גוד אסיק. פי' כאלו מחיצות הבית עולות למעל' וא''כ צריך שיעשה ד' קונדיסין בשפת הגג עכ''פ מג' צדדים מכוון נגד כותל הבית. ט''ז:
סִכֵּךְ עַל גַּבֵּי מָבוֹי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֶחִי (פֵּרוּשׁ עֵץ כְּעֵין עַמּוּד), אוֹ עַל גַּבִּי בְּאֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּסִין (פי' קַרְשֵׁי עֵץ סְבִיבוֹת הַבְּאֵר לַעֲשׂוֹת רה''י), הֲרֵי זוֹ סֻכָּה כְּשֵׁרָה לְאוֹתוֹ שַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג בִּלְבַד, מִתּוֹךְ שֶׁלֶּחִי זֶה וּפַסִין אֵלּוּ מְחִצּוֹת לְעִנְיַן שַׁבָּת, נַחְשֹׁב אוֹתָם כִּמְחִצּוֹת לְעִנְיַן סֻכָּה וְאֵין לְהַתִּיר אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁלֶּחִי וּפַסִּין (ח) מַתִּירִין לְעִנְיַן שַׁבָּת, דְּאָז שַׁיָּךְ מִגּוֹ (רַ''ן).
באר היטב
(ח) מתירין. כלומר דוקא כשהלחי עומד אצל המבוי והפסין דוק' בשדה ולא בחצר:
באר היטב
(ד) הפרוץ. פי' חשבינן הפרוץ משני רוחות הפרוצים לגמרי עם הפירצ' שבחלל הפתחים והוא בכלל מרוב' על העומד שיש בשני המחיצות והטפח ואז מותר אבל עכ''פ יהיה במחיצות עצמן עומד מרוב' על הפרוץ. וכתב הט''ז נראה לי דיש חילוק בדבר כשאין פירצה גדולה רק כל הפירצות כל אחד בפני עצמו פחות מג' אז מותר אפי' בפרוץ מרוב' באות' מחיצ' כיון דאמרי' לבוד הוי כל העומד כסתום משא''כ אם יש פירצ' אחת גדול' יותר מג' טפחים אז צריך שיהי' עכ''פ באות' מחיצ' עומד מרוב' אלא הקולא בזה דאע''פ שבכלל הפרצה הזה פרוץ מרוב' ע''ש: (ה) בקרנות. פי' בכל הקרנות אבל אם שני מחיצות מחוברים שרי. מגן אברהם: (ו) שלימות. כתב מט''מ נהגו לעשות עיגול בתוך הפתח אבל אותן סוכות הבנויות משנ' לשנ' בפתח גמור א''צ אותו עיגול ואפי' מנהגא ליכ'. כתב מהרי''ל מהר''ש היה מסמן למחיצות הסוכ' כדי לראות סדר עמידתן שלא ישנה משנה לשנה וכן הוא בירושלמי והקמות את המשכן כמשפטו וכי יש משפט לקרשים אלא קרש שזכ' ליתן בצפון ינתן לעולם בצפון: