סֻכָּה שֶׁאֵין לָהּ גַּג, כְּגוֹן שֶׁהָיוּ רָאשֵׁי הַדְּפָנוֹת דְּבוּקוֹת זוֹ בְּזוֹ כְּמִין צְרִיף, אוֹ שֶׁסָמַךְ רֹאשׁ הַדֹּפֶן שֶׁל סֻכָּה לַכֹּתֶל, פְּסוּלָה; וְאִם הָיָה לָהּ גַּג, אֲפִלּוּ טֶפַח, אוֹ שֶׁהִגְבִּיהַּ הַדֹּפֶן הַסָמוּךְ לַכֹּתֶל מִן הַקַּרְקַע טֶפַח, הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַטֶּפַח לֹא תִּהְיֶה אֲוִיר, רַק מִן הַדֹּפֶן אוֹ הַסְּכָךְ (הָרֹא''שׁ בְּשֵׁם ר''י וְהרה''מ פ''ד) וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ (יא) ז' טְפָחִים עַל ז' בְּגֹבַהּ י' טְפָחִים (טוּר). גַּם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ הַדְּפָנוֹת לְאַחַר שֶׁהֵם גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה עֲשׂוּיוֹת מִדָּבָר שֶׁמְּסַכְּכִין בָּהֶם, דְּהָא הֵם הַסְּכָךְ (רַ''ן ספ''ק דְּסֻכָּה). וְאִם כָּל הַדְּפָנוֹת מִדָּבָר שֶׁמְּסַכְּכִין בָּהֶם, מֻתָּר לִישַׁן אֲפִלּוּ תַּחַת הַדְּפָנוֹת (ס''ח בְּפֵרוּשׁ רַבֵּנוּ יְרוּחָם נ''א נ''ח).
סְכָךְ פָּסוּל, פּוֹסֵל בָּאֶמְצַע בְּד' טְפָחִים; אֲבָל פָּחוֹת מִד', כְּשֵׁרָה, וּמֻתָּר לִישַׁן תַּחְתָּיו מִן הַצַּד אֵינוֹ פּוֹסֵל אֶלָּא בְּד' אַמּוֹת, אֲבָל פָּחוֹת מִד' אַמּוֹת, כְּשֵׁרָה דְּאָמְרִינָן דֹּפֶן עֲקֻמָּה, דְּהַיְנוּ לוֹמַר שֶׁאָנוּ רוֹאִים כְּאִלּוּ הַכֹּתֶל (א) נֶעֱקָם וְיֵחָשֵׁב זֶה הַסְכָךְ הַפָּסוּל מִגּוּף הַכֹּתֶל, וְדָבָר זֶה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִינַי. הִילְכָּךְ בַּיִת שֶׁנִּפְחַת בָּאֶמְצַע וְסִכֵּךְ בִּמְקוֹם הַפְּחָת וְנִשְׁאַר מִן הַתִּקְרָה סָבִיב בֵּין סְכָךְ כָּשֵׁר (ב) לַכְּתָלִים פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, כְּשֵׁרָה, וּמִיהוּ אֵין יְשֵׁנִים תַּחְתָּיו כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּסֻכָּה גְּדוֹלָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יוֹתֵר עַל הַסְכָךְ פָּסוּל ז' טְפָחִים עַל ז' טְפָחִים; אֲבָל בְּסֻכָּה קְטַנָּה, שֶׁאֵין בָּהּ (ג) אֶלָּא ז' עַל ז', בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין מִן הַצַּד, בְּג' טְפָחִים פְּסוּלָה, בְּפָחוֹת מִג' כְּשֵׁרָה וִישֵׁנִים תַּחְתָּיו וּמִצְטָרֵף לְהַשְׁלִים הַסֻכָּה לְכַשִּׁעוּר.
באר היטב
(א) נעקם. משמע דוקא כשדפנות מגיעות לסכך. ר''ן וב''ח ועמ''א. וט''ז חולק על זה ומתיר אפי' באין דפנות מגיעות לסכך ע''ש. ועיין בתשו' פנים מאירות סי' ס''א כשעושים סוכה בתוך הבית ולמעלה הגג המכוס' בשינדלי''ן צריך ליטול עד מקום שיהי' פחות מג' נגד הדפנות כיון שאין הדפנות מגיעו' לסכך וכן העושה סוכתו בחוץ ומצטרף כותלים הבנויים תחת הגג של שינדלי''ן ואין הכותלים מגיעים להגג אפי' פחות מג' והגג בולט הוא ד''ט אליבא דהר''ן אין לסוכה זו מחיצו' וצריך לזהר בזה כי מצוי הוא עכ''ל: (ב) לכותלים. נ''ל דאם הגג עקום כגגין שלנו אע''פ שיש בשיפוע ד' אינו פוסל אא''כ יש במשכו ד' דאז תופס בסוכה ד' ואם הגג עקום למעלה ולמטה בסמוך לו קור' אע''פ שאינו נמשך ממנה ג' טפחים כיון דבגובה רחוק ממנו ג' טפחים אין מצטרפין ולא אמרינן חבוט ולבוד להחמיר. מ''א ע''ש: (ג) אלא ז'. אינו מדוקדק ואפי' יש בה ט' ומחצה סכך פסול ג''ט פסולה כיון דכי שקלת לי' לפסול ליכא הכשר סוכה. מ''א:
אֲוִיר, בֵּין בִּגְדוֹלָה בֵּין בִּקְטַנָּה שָׁוִים, דְּבֵין בָּאֶמְצַע בֵּין מִן הַצַּד בְּג' טְפָחִים פְּסוּלָה, בְּפָחוֹת מִג' כְּשֵׁרָה, וּמִצְטָרֵף לְהַשְׁלִים הַסֻכָּה (ד) וְאֵין יְשֵׁנִים תַּחְתָּיו. הגה: וְדַוְקָא שֶׁהוֹלֵךְ עַל פְּנֵי כָּל הַסֻּכָּה (ר' יְרוּחָם נ''ח ח''א), אוֹ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לַעֲמֹד רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ; אֲבָל בלא''ה מֻתָּר, דְּהָא אֵין סֻכָּה שֶׁאֵין בָּהּ נְקָבִים (רַ''ן ספ''ק). וְהָא דִּסְכָךְ פָּסוּל פּוֹסֵל בְּד', וַאֲוִיר בְּג', הַיְנוּ דַּוְקָא שֶׁהִפְסִיק הַסֻכָּה לִשְׁתַּיִם וְלֹא נִשְׁאַר שִׁעוּר הֶכְשֵׁר סֻכָּה עִם דְּפָנוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד; אֲבָל אִם נִשְׁאַר שִׁעוּר סֻכָּה בְּמָקוֹם אֶחָד, הַמָּקוֹם הַהוּא כָּשֵׁר, וְאַף (ה) שֶׁמִּבַּחוּץ אִם מְחֻבָּר לוֹ מִן הַצְּדָדִים (טוּר).
באר היטב
(ד) ואין ישנים. הא דחמיר אויר מסכך פסול בסוכה קטנה לענין ישנים תחתיו וכן לענין סוכה גדולה פוסל אויר בג' וסכך פסול בארבע הטעם שבאויר נראה לעין טפי ההפסק בסכך ממה שנראה בסכך פסול: (ה) שמבחוץ. עיין בטור ותמצא דאם יש לה ג' דפנות והפסול הולך ע''פ ארכה פסולה דליכא בכל צד אלא דופן ומחצה ואם הפסול הולך לרחבה אם נשאר שיעור סוכה כשר שם. ואם יש פחות מד''א מדופן האמצעי עד סוף הסכך פסול אף חלק החיצון כשר דאמרינן דופן עקומה. ואם אויר מפסיק פסול החיצון ואם מחובר מן הצדדין מצטרף הפנימי והחיצון להכשר סוכה ורמ''א קיצר בלשונו ועיין עט''ז:
באר היטב
(יא) י''ט. לאפוקי אם הוא ז' על ז' למטה מיו''ד ובגובה י' אינה רחב' ז' על ז' פסול'. ומודדין היו''ד טפחים ביושר ולא באלכסון מ''א. ואז כשרה כל הסוכה ט''ז. ועיין בהרא''ש שכתב הרמב''ם והר''ר ישעיה דטראני פסקו כשמואל והראב''ד פסק כרב וכר''מ והכל עולין בסגנון אחד עכ''ל. יש לדקדק דהא נפקות' לדינא אי צריכין לבא לתירוץ הגמרא לבטולי תקרה ע''ש: