סֻכָּה גְּזוּלָה, כְּשֵׁרָה. כֵּיצַד, אִם תָּקַף עַל חֲבֵרוֹ וְהוֹצִיאוֹ מִסֻכָּתוֹ וּגְזָלָהּ וְיָשַׁב בָּהּ, יָצָא, שֶׁאֵין הַקַּרְקַע נִגְזֶלֶת. הגה: מִיהוּ לְכַתְּחִלָּה לֹא יֵשֵׁב אָדָם בְּסֻכַּת חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, כָּל שֶׁכֵּן אִם דַּעְתּוֹ לְגָזְלָהּ, וְכֵן לֹא יַעֲשֶׂה (סֻכָּה) לְכַתְּחִלָּה בְּקַרְקַע שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, וְכֵן בְּקַרְקַע שֶׁהִיא שֶׁל (א) רַבִּים (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי וְאוֹר זָרוּעַ); מִיהוּ בְּדִיעֲבַד יָצָא. וְכֵן (ב) לֹא יִקְצְצוּ יִשְׂרָאֵל הַסְּכָךְ בְּעַצְמָם, אֶלָּא יִקְנוּ אוֹתָם מֵעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, דְּכָל גֶּזֶל אֵין עוֹשִׂין מִמֶּנּוּ סֻכָּה לְכַתְּחִלָּה (מַהֲרִי''ל); וְאִם גָּזַל עֵצִים וְעָשָׂה מֵהֶם סֻכָּה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חִבְּרָן וְלֹא שִׁנָּה בָּהֶם כְּלוּם, יָצָא; תַּקָּנַת חֲכָמִים, שֶׁאֵין לְבַעַל הָעֵצִים אֶלָּא (ג) דְּמֵי עֵצִים בִּלְבַד; אֲבָל אִם גָּזַל סֻכָּה הָעֲשׂוּיָה בְּרֹאשׁ (ד) הַסְפִינָה אוֹ בְּרֹאשׁ הָעֲגָלָה, וְיָשַׁב בָּהּ, לֹא יָצָא. הגה: וְהוּא הַדִּין אִם רְאוּבֵן בָּנָה סֻכָּה בְּקַרְקַע שִׁמְעוֹן, וְשִׁמְעוֹן תָּקַף אֶת רְאוּבֵן וְגָזַל סֻכָּתוֹ הַבְּנוּיָה בַּקַּרְקַע שֶׁלּוֹ, לֹא יָצָא בָּהּ וְאֵין כָּאן תַּקָּנַת הַשָּׁבִים, הוֹאִיל וְלֹא טָרַח בָּהּ וְלֹא הוֹצִיא עָלֶיהָ הוֹצָאוֹת (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ''י פ''ב דְּסֻכָּה).
עֲצֵי סֻכָּה אֲסוּרִים כָּל שְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג, בֵּין עֲצֵי דְּפָנוֹת בֵּין עֲצֵי סְכָךְ וַאֲפִלּוּ קֵיסָם לַחֲצֹץ בּוֹ שִׁנָּיו אָסוּר (מַהֲרִי''ל), וְאֵין נֵאוֹתִין מֵהֶן לְדָבָר אַחֵר כָּל שְׁמוֹנַת הַיָּמִים, מִפְּנֵי שֶׁיּוֹם הַז' כֻּלּוֹ הַסֻכָּה מֻקְצֶה עַד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְהוֹאִיל וְהֻקְצָה לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל שְׁבִיעִי הֻקְצָה לְכָל הַיּוֹם. הגה: וַאֲפִלּוּ נָפְלָה הַסֻּכָּה, אֲסוּרִים וְלֹא מְהָנֵי בָּהּ (א) תְּנַאי (טוּר); אֲבָל עֵצִים (ב) הַסְּמוּכִים לַסֻּכָּה, מֻתָּרִים וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן תקי''ח סָעִיף ח'; וְאִם אַחַר שֶׁעָשָׂה הַשִּׁעוּר הַצָּרִיךְ מִן הַדְּפָנוֹת וְנִשְׁלַם הֶכְשֵׁר סֻכָּה הוֹסִיף דֹּפֶן, לֹא מִיתְסְרָא; אֲבָל אִם עָשָׂה אַרְבַּעְתָּן סְתָם, כֻּלָּן אֲסוּרוֹת וּמֻקְצוֹת. הגה: וְכָל זֶה לֹא מַיְרֵי אֶלָּא בְּסֻכָּה שֶׁיָּשַׁב בָּהּ פַּעַם אֶחָד, אֲבָל אִם הִזְמִינָהּ לַסֻּכָּה וְלֹא יָשַׁב בָּהּ, לֹא נֶאֶסְרָה, דְּהַזְמָנָה לָאו (ג) מִלְּתָא הִיא (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ''י פֶּרֶק הַמֵּבִיא).
באר היטב
(א) תנאי. כיון דא''א ליטול בין השמשות משום דקא סתר אהלא ואיתקצי לכולי שבע' משא''כ בנוי סוכה דבס''ב דמהני תנאי ועמ''א: (ב) הסמוכים. ואם סמך עצים לסוכ' כדי לעבות' אפילו אחר שנגמרה אסורים דלא גרע מנוי סוכה אלא אם כן התנה. יש''ש ועיין מ''א: (ג) מילתא היא. וקשה דבסי' מ''ב סעיף ג' כתב דהזמנה לגוף הקדוש' מלתא היא וי''ל דתשמישי מצוה קילא טפי ונ''ל דמי שיש לו סוכה בנוי' משנה לשנה מ''מ אינ' אסור' עד שישב בה בחג אע''ג דכבר ישב בה בשנה שעבר' מ''מ כשעבר החג בטלה קדושת' וצריך מעש' אחר שתחול קדושת'. מ''א:
וְכֵן (ד) אֳכָלִים וּמַשְׁקִים שֶׁתּוֹלִין בַּסֻכָּה כְּדֵי לְנָאוֹתָהּ, אָסוּר לְהִסְתַּפֵּק מֵהֶם כָּל שְׁמֹנָה, אֲפִלּוּ נָפְלוּ וּבְיוֹם טוֹב וְשַׁבָּת אָסוּר לְטַלְטְלָם (ה) דְּמֻקְצִים הֵם; (טוּר) וְאִם הִתְנָה עֲלֵיהֶם בִּשְׁעַת שֶׁתְּלָאָם וְאָמַר: אֵינִי בּוֹדֵל מֵהֶן כָּל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל ח' יָמִים (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם א''ח), הֲרֵי זֶה מִסְתַּפֵּק מֵהֶם בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה, שֶׁהֲרֵי לֹא הִקְצָה אוֹתָם וְלֹא חָלָה עֲלֵיהֶם קְדֻשַּׁת הַסֻכָּה וְלֹא נֶחְשְׁבוּ כְּמוֹתָהּ; וְדַוְקָא שֶׁמַּתְנֶה בְּזֶה הַלָּשׁוֹן, אֲבָל אִם אָמַר: אֲנִי מַתְנֶה עֲלֵיהֶם לְאָכְלָם כְּשֶׁיִּפְּלוּ, אֵינוֹ כְּלוּם; וְאִם אָמַר: אֲנִי מַתְנֶה עֲלֵיהֶם לְאָכְלָם אֵימָתַי שֶׁאֶרְצֶה, מְהָנֵי, שֶׁגַּם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת בַּכְּלָל. הגה: וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת הַתְּנַאי קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת (ו) הָרִאשׁוֹן (דִּבְרֵי עַצְמוֹ כִּסְבָרַת א''ח שֶׁהֵבִיא הַבֵּית יוֹסֵף, וְלֹא כְּמַהֲרִי''ל). יֵשׁ מִן הָאַחֲרוֹנִים שֶׁכָּתְבוּ דְּבַזְּמַן הַזֶּה אֵין נוֹהֲגִים (ז) לְהַתְנוֹת (מַהֲרִי''ל), וְהָכֵי נָהוּג בְּנוֹיִין הַתְּלוּיִם בַּסְּכָךְ; אֲבָל בְּנוֹיִין שֶׁנּוֹתְנִים בַּדְּפָנוֹת, כְּגוֹן סְדִינִים הַמְצֻיָּרִים, נוֹהֲגִין לְטַלְטְלָם מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים אֲפִלּוּ בְּלֹא תְּנַאי, מִשּׁוּם דְּיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין אִסּוּר אֲפִלּוּ בַּדְּפָנוֹת עַצְמָן, כָּל שֶׁכֵּן בְּנוֹיָן. וּמִכָּל מָקוֹם טוֹב (ח) לְהַתְנוֹת עֲלֵיהֶם (ד''מ). אִם סִכֵּךְ בַּהֲדַס אוֹ תָּלָה בַּסֻּכָּה אֶתְרוֹג לְנוֹי, מֻתָּר לְהָרִיחַ בּוֹ, דְּלֹא הֻקְצָה מֵרֵיחַ, רַק שֶׁלֹּא יִגַּע בּוֹ, דְּאָסוּר בְּטִלְטוּל; וְיֵשׁ אוֹסְרִים בַּהֲדַס (רַ''ן סוֹף פֶּרֶק לוּלָב הַגָּזוּל) כְּדִלְקַמָּן סִימָן תרנ''ג.
באר היטב
(ד) אוכלים. ואם יודע שהילדים יאכלו מהם מוטב שלא לתלותם ס''ח סי' רס''ג ולי נראה דיתנה עליהן מ''א ובלבד שלא ינתקו החוטים: (ה) דמוקצים. דבמוקצ' למצותו אפי' רבי שמעון מודה דאסור: (ו) הראשון. דאם לא כן כיון דחיילי איסורא בבה''ש קמא ממילא חייל בכולהו דכיומא אריכתא דמי לענין זה ולא מהני תו תנאי: (ז) להתנות. משום דלא בקיאי שפיר בתנאי: (ח) להתנות. וט''ז כתב נ''ל להקל בסדינים המצוירים שיש חשש מפני גנבים אנן סהדי שלא תלאן שם מתחל' להיות שם תמיד ע''כ לא אתקצו כלל ואפי' לא התנו ע''ש. וכתב מהרי''ל מותר לתלות יריעות שעטנז רק שיהיו תלוים למעל' מתשמיש אדם. כתב ד''מ לא יקשור הנויין דאסור להתירן ביום טוב אלא יעשה עניבה עסי' שי''ז אותן החוקקים פסוק בסוכו' תשבו על הדלעת לא יפה עושים כמ''ש בי''ד סי' רפ''ג בב''י ובט''ז ואף אחר סוכות לא יפסע על עצי סוכה דתשמישי מצו' הוא כמו ציצית ולולב מ''א ועיין סי' נ''א ס''ק ב' כתבתי בשם הט''ז דבסכך סוכה טוב שלא לעשו' לצורך דבר שאינו כבוד למצו' שעברה ע''ש:
באר היטב
(א) רבים. כתב המ''א וצ''ע שנהגו קצת לעשות סוכה ברשות הרבים וא''כ סוכ' גזולה היא ואת''ל דכל ישראל מוחלין להם מ''מ יש לעכו''ם חלק בהם ע''ש שהאריך והעלה ע''כ אסור לעשות סוכה ברשות הרבים שעכו''ם לא מחלי על כך ואף דבדיעבד כשרה מ''מ לא יברך עלי' דהוי ברכה לבטלה ע''ש: (ב) לא יקצצו. ובמקום שיש רשות אנשי המקום ליקח עצים מן היער בדינא דמלכות' אין איסור אם לוקח משם לסכך. ט''ז: (ג) דמי עצים. ואם אינו רוצה לתת דמי עצים לא יצא. טור וכן עיקר. מ''א: (ד) הספינ'. דאז היא עצמ' נגזלת שאין מחוברת לקרקע ואין עליו להחזיר דמים אלא כמו שהיא בנוייה דאין כאן תקנת השבים שהרי לא טרח עליה לבנותה הלכך גזולה היא רש''י. וכתב ט''ז נ''ל פשוט שמותר לאדם ליכנס לסוכתו של חבירו שלא מדעתו דניחא לאינש דליעבד מצוה בממונו אלא דנ''ל דהיינו כל זמן שבעל הסוכה אינו שם אבל בשעה שהוא שם אפשר דקפיד עליו שלא יראה חבירו עסקיו ואכילתו בלי ידיעתו וזה דבר מוסכם מצד הסברא עד כאן לשונו: